וכרגע העלו את כולנו על התנור והרבי בכבודו זחל אל תוך הלול שמתחת התנור והפחיד את התרנגולות... לא ידענו מה קרה, אבל כולנו יראנו את הדיסיאטניק והפחד מפניו נשאר בדמנו עד בואנו ארצה (השוטר היהודי לא הפחידנו; להיפך, הוא פחד מפני בחורינו...). ה הצדיקים. בעיר-דויד ישב רבי אחד, צדיק בדורו; אמנם לא היו באים אליו מעיירות אחרות לקחת ברכתו, ולכן גם לא היה עשיר, כיתר הצדיקים עם ,חצרותיהם וגבאיהם"; אבל גם הפדיונות המעטים של חסידי עירדדויד הספיקו לו לחיים, פחות או יותר הגונים. אבי, שהיה יוצא ליטא, היה ,מתנגד", שלא האמין ברבי, אבל לא פרש מהצבור ולא עמד על דעתו, במקרים יוצאים מן הכלל, כגון: כשנולדתי בא אל העיירה ר' אהרלה קרלינר, צדיק ידוע ומקובל, שהיו לו חסידים בעיירות וגם בערים (פינסק--קרלין) ; אבי, אף שהוא ,מתנגד", הזמין את ר' אהרלה למול אותי (כשאני מתרחץ באמבט אני תמיד נזכר בר' אהרלה וחושב: אשרי מה טוב חלקי). ופעם, בשבת, הלך אבי לשמוע תורה מפי הצדיק המקומי (במטרה, לפסול אותה, כדרכו); בפעם הזאת הוליכני בידו; הרבי בירכני והניח ידו על ראשי (אני היום מתקרב לתשעים ואין לי קרחת בראשי. בוודאי בזכות ברכת הרבי -- הצדיק..).
יחד עם האמונה בצדיקים (גוטע אידען) רבו גם האמונות התפלות, אמונה ב;עין-הרע/ אמונה בשדים ורוחות ובמכשפות וביתר הבלים (מחוסר נקיון היו מתפתחים בראשי הילדים קילקים (קילק -- ,קולטון* ברוסית) -- שערות ארוכות שנדבקו יחד ויצרו, לא צמה שאפשר לפרקה ולסרקה ,כי אם גוש מוצק שאיננו מתפרק, ודורש גיזוז). לאחי הגדול ממני, היה קילק כזה על ראשו, ואמי לא הסירה אותו מראשו, כי אמרה: הילד הוא הכם גדול ומאיר כשמש -- ואם תסיר את הקילק תשלוט עין-הרע בחכמתו וביפיו. כשגדל והלך ל;חדר* היו הילדים ממררים את חייו: ,בעל הקילק בא". הוא בכה ויתחנן בפני אמו, שתרחם עליו ותסיר את חרפתו. סוף-סוף גזזה אמי את חקילק, והילד נענש : התחיל לפזול בעין אחת.. 3 עגלונים בעלי-עגלה היו יוצאים ובאים מדי שבוע מעיר-דויד לערים הקרובות: מביאים סחורות לחנוונים וגם מכתבים. אמי סיפרה על העגלונים, שגזרוי תענית ביום שבאה הרכבת הראשונה במסילת-הברזל והביאה מכתבים וסחורות לחנוונים וגזלה את פרנסת ,מעמד העגלונים", שהתבדלו מיתר הקהל והיה להם בית-תפילה מיוחד וגם רב, מורה-הוראה מיוחד (עגלון אחד שאל את רבו, ביום השבת: אמרתי היום את כל התהילים; האם עלי להגיד ,ברכי נפשי? (פרקי תהילים הנאמרים בשבת בחורף)? הרב התקשה, אבל לבסוף אמר: אם אתה מוביל חבית מלאה זפת, האם אין אתה מחויב לזפת את האופנים בעגלתך). זו ההנשכלה בעיירה: המלמדים.
המלמדים היו מרובים, כי מאין אפשרות לפתוח חנות, היו רבים פותחים ,חדר". מהם אני זוכר אחדים. אני זוכר את הרבי שלי ששמו קדיש. זה היה אומלל כל ימי חלדו; בגדים בלואים וטלואים, טלאים רבי-צבעים; היה עומד על יד השולחן לבוש אפודה של מוכין, מעיין בגמרא ומנענע גופו ; מהאפודה הקלה, מנצנצות קבוצות של צמר-גפן ישן, מנענע גופו והומה מתוך מסכת ,כתובות": בתולה נישאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי... אוי, אוי מרי דאברהם ! תלי תניא בדלא תניא; אוי, אוי, הא תניא והא תניא אוי, אוי... הרבי קדיש הכין כך את השיעור לתלמידיו, שביניהם הייתי גם אני בן השמונה... אני לא הבינותי כלום מדברי קדיש; ישבנו כל הנערים על ספסל עץ נמוך, ואני הקטן לא יכולתי לראות את הכתוב בגמרא והייתי מתרומם מדי פעם בפעם להסתכל בגמרא שעל השולחן הגבוה. החברים היו אז צועקים: הוא מתרומם להסתכל בבתולה הנישאת... הרבי קדיש היה מתרגז, 6