ופעם כשהתרוממתי -- ניגש ויחזקני בשתי ידיו, ויזעזעני ויושיבני בכוח על הספסל, עד כי דם פרץ מאפי. תלמיד אחד פרץ בצעקה: שופך דם האדם! (קדיש נבהל ויקרא את הרבנית שתנגב את הדם). בגמר הזמן, הפסקתי ללמוד בחדרו של קדיש, שהיה טיפוס שלילי, מבין המלמדים. טיפוס חיובי היה אבי המלמד, שב,חדרו" למדו נערים, שלהם הוא ביאר את בנין אוהל מועד והמשכן וכליו. הוא צייר להם את בגדי הכהן עם הפעמונים, את הציץ על המצח, את המנורה עם הכפתור ופרח. אבל בין תלמידים אלה, היו חבר נערים שהורעלו ע"י ה,תרבות", שהכניסו הבחורים שביקרו בערים הגדולות ; נערים אלה היו עושים העוויות נמבזות, והיו שולחים אצבע... וכשהיה אבי תופס ילד בחטאו זה, היה שולח אותו הביתה אל אביו שייסרהו, כי דרכי חינוך אחרים לא ידע... אבל בשכלו הבריא הבין, שבמכות לא ישרש את הרע.. משפחתי גרה בבית הילל הקצב; בנו וולף לא הצליח בלימודים, ואביו אמר לו: בני! אתה רב בישראל לא תהיה, גם קצב טוב לא תהיה; לך עשה לך ,מעמד" איזה שהוא -- ותהיה קמלמד 2 ועוד מלמד אחד של מפיץ השכלה: המלמד משה זאיקא, ונקרא כך, כי היה כבד-פה; הוא חינך לפי שיטות חדשות. לילדים זרים העניק חינוך, אבל את בנו הפקיר לרחוב; למחרת יום- כיפור היתה העיירה כמרקחה: בנו של משה זאיקה שיחק בעצם החג הקדוש עם בת השכ]ן.. ח. השבת.

אומרים, שהשבת שמרה על עם ישראל, יותר משהעם שמר על השבת (אחד-העם) -- וזה נכון, ביחס לשבת בעיירות. את העניות, את הניוול והניוון הרגישו בעיירה רק בימות החול. כשהגיע היום החמישי, התחילה ההתעוררות לשבת; התחילו הנשים לדאוג לקמח לחלות. ליין לקידוש, לבשר; התחילו הקינות בבתי העניים, על חוסר כסף לצרכי שבת : הגברים התרוצצו, מי להשיג הלוואה, מי לנגוש בבעל-חוב, ומי שנשא עיניו אל ההרים מאין יבוא עזרו... הקצבים הסתדרו על שולחנותיהם עם בשר, עם הקרביים והמעיים, והשוק התמלא צעקות הנשים. ביום הששי היתה העיירה מתמלאת מיושביה. כי מיהרו כל אלה, שחזרו בכפרים ובירידים, לשוב לנוויהם ולהתכונן לשבת קודש. שבו, מי בקרון טעון תוצרת הכפר, ומי ברגל עמוס שק לעייפה על גבו מטוב הכפר: החייט חלף עבודתו במחט, הסנדלר חלף עבודתו במרצע; ומי ששב בשק ריק, כי לא הזמין ה' דבר לידו -- והוא מתכונן לשמוע את קללות זוגתו ואת טענותיה על ,המפרנס שלה"; זה הולך ישר לחיה-ציפה (ראה הלאה) ומבטיח לשלם בשבוע הבא: הלעולם יזנח. ה" רק לא לשוב בירים הלקות לעזוגתו הלקרהי;..

יום הששי: בכל הבתים אופים, מבשלים, ממרקים, מנקים, משפשפים; חופפים ראשי ילדים, מסדרים ועורכים שולחנות, מכינים פמוטות ונרות, ומשכנות עוני נהפכים להיכלי מנוחה, להדרת קודש; למקום שאפשר ל,קדש בו שביעי כראוי לו". גם עקרת הבית שובתת אחרי שבוע של נדודים, של דאגות, תרעומות וקללות. גם היא, לבשה את שמלתה מימי נישואיה, בירכה על הנרות, הוסיפה דמעתה, דמעת ברכה, נוספת על דמעותיה בכל השבוע -- ושולחת את הילדים המחופפים והסרוקים לביה"כ לתפילה, לענות ,אמן". ₪ המה הגברים רק הריקו את שקיהם או סגרו את חנויותיהם, מיד תפסו בידם האחת את הכתונת הכבוסה, ובשניה את ,המטאטא" -- וירוצו אל המרחץ. -- ב,פלוש"* המרחץ, ישבו ספרים; בשתי קופיקות (מיל אחד או פרוטה של ישראל) היה הספר גוזז את השערות ; בשלוש קופיקות היה גם מגלח, ובשכרו היה לוקח גם את השערות ששימשו להכנת כרים או מזרנים לנישואים. -- כאן היו מציגים קרני-רוח, ומקיזים דם לחולים הסובלים כאבי ראש, ולכל מחלה... 07