זיקתנו להורודוק היתה גדולה מאשר לסטולין. עתונים ומכתבים הגיעו אלינו, לרובלה, דרך הורודוק., חנותו של ליפא פינקלשטיין היתה ,סוכנות דואר", ועל שמו הגיעו אלינו דברי- דואר מכל קצוי תבל. שונות היו שתי העיירות זו מזו מיסודן, על כל פנים בראשית המאה הזאת. הראשונה אצילית היתה. אריסטוקרטית, שבעה. צוהלת וכולה כיום-אביב בהיר. קירבתה אל תחנת-הרכבת, והיותה מטרופולין לאלפי חסידים הטביעו את חותמם עליה. דוד"הורודוק, לעומת זאת, רובה עיר-עמלים היתה, כולה זועפת וקודרת, כולה ביצות : השוק -- ביצה, הרחובות -- ביצה, בקושי תעבור מרחוב לרחוב, וכולה בעיני כיום-סגריר ארוך. 2 קדרות זו של הורודוק היה בה כוח-מניע חיובי לגבי בני הנוער. הנוער בהורודוק לא קפא על שמריו. כולו היה תוסס, גועש חותר לצאת מן הבוץ הזה. שואף למרחב ולקידמה. החדר המתוקן ששפתו עברית בעברית, מדרך הטבע, שיקום לראשונה בהורודוק. אהרן יונה שפר, הוא שהביא לעיירה את המורה המהולל והמפורסם יש"י אדלר. היה זה באביב ימיה של התנועה הציונית, בשנת 1900. למן אותה שנה. עד לקום ביה*ס המודרני ,תרבות", בשנת 1917, נעלמו בהדרגה החדרים הישנים בהורודוק על סדריהם הבלים, וסדר חדש ורוח חדשה נשתלטו על החינוך במקום, דבר שלא זכו לו מקומות אחרים.
הקדרות הזאת של העיירה כאילו אמרה לנוער: אל תשקע בבוץ. חתור ועלה. בחורים מוכשרים, ולא בני עשירים בלבד, יצאו מבית אבא לעולם הגדול -- לרכוש תעודת בגרות ולהגיע לאוניברסיטה. גם בית-ספר עירוני כללי, מקום השכלה יסודית אלמנטרית וחנוך מעורב עם ילדים לא יהודים -- נפתח בהורודוק ; לא היו מעיזים בני סטולין, למשל, להעלות על דל שפתותיהם, כי נושאים הם נפשם לכך. .3 לא ניחנה העירה ביפי נופיה, אך הטבע חננה בנהר גדול, השולח את מימיו למרחקים, אל ערי השפלה -- ניז -- הגדולות : קיוב. קרמנצ'וג, יקטרינוסלב. שולח שמה עצים ומביא בחזרה קמח בסירות הגדולות והקטנות שהיו ממלאות את חופיו. הגשר הגדול הנטוי על-פני הנהר, הריהו כאומר לבני הנעורים: ראו מה גדול כוחו של האדם ומה רבה יכולתו אם המדע והטכניקה בעזרו. סירות-הקיטור הבאות ומפליגות לצד ,גורין", לתחנת-הרכבת, או ל,נירטשה" אל פריפט הנהר -- מבשרות ומזכירות היו לבני הנעורים שעוד עולם גדול רחב-ידיים שם במרחקים. עולם של מרחב ואור, של השכלה ותהילה.
והיו הבנים והבנות חוזרים לבית-הורים לחג-הפסח ומביאים מן העולם הגדול את דופק החיים העשירים, את הרוחות המנשבות שם, רוחות החופש והמאבקים, ומחדירות אי-שקט ואי-שאננות בלבבות, אי-השלמה עם הקיים וחתירה אל החדש והטוב. אותה אי-השלמה, אשר כעבור שנים הכניסה רוח בתלמידי בית-הספר ,תרבות", והמה קראו לעצמם בשם ,בני-יהודה" והכריזו על עברית כשפתם, בבית וברחוב, כמעשה בן-יהודה הגדול. עד אז לא נהיתה נכזאת בשום עיר ועיירה בגולה. ואחריהם החרו-החזיקו תלמידים מבתי-ספר במקומות אחרים. ,בני-יהודה" הנמצאים כיום בישראל ודאי יודעים לספר על פרק נהדר זה בתולדות העיירה אשר נמחתה והיתה כלא היתה. 4 בהורודוק הלכו ההורים אחרי הבנים. משקמה התנועה הציונית לא נמנעו בעלי-בתים חשובים מהשתתף יחד' עם הצעירים באסיפות ובפעולות, אף כי הצעירים היו המכוונים את פני 10