הדברים בכול. לא עמד איש למכשול בדרך החותרים. לא היה בר-סמכא שירים קולו נגד הצעירים (הרבי, למשל, בסטולין). הרבנים שהיו בהורודוק לא הרהיבו עוז ואף היו נעדרי השפעה כדי התערבות בעניני הציבור. והמה עמדו מן הצד או, בדיעבד, נתנו ידם לתנועה החדשה. יצחק בן-יוסף מראות רחוקים מה המיוחד בדויד-הורודוק ? (מתוך , מבפנים", אוגוסט 1950). א. בעצם לא היה בה שום דבר מיוחד. כמוה כמאות עיירות ב,תחום המושב" לשעבר. עיין מנדלי, פרץ, שלום-עליכם, שלום אש, ביאליק וכל חבורת הסופרים בני הדור ההוא; ודויד-הורודוק תעלה לפניך כולה כמות שהיא, על יהודיה וגוייה, גביריה וקבצניה, על מפלגותיה ואלרגוניה. הכל, בכל, כל, ככתוב. אולם מעלה גנוזה אחת לה -- עיר ילדותי היא. וילדות רק אחת בחיים זוכה לה אדם, ועיר-ילדות רק אחת הנה. וכל שתרחיק ממנה, תחוש במציאותה, כל שתמרוד ותסתלק מעברך, הרי הוא חי בך, חלק מישותך הוא ומים רבים לא ישטפוהו. ב. בתים ורחובות.
ילד התהלכתי על אדמת עיירתי, ובעיני ילד ראיתיה. אז לא ידעתי, כי אידשם בעולם הגדול ישנם בתי-מידות, בנייני אבן וביטון, וכבישים ברחובות וגנים ומדשאות. אני את עיירתי קיבלתי כמות שהיא, על גגות שחיפיה וגגות הקש שלה, על ,אגמי" המים ברחובות, על הסימטאות והמעברים ועל כל שכיות חמדתה. ראיתיה כליל השלימות, שהכל בה וכולי בה. שלמה היתה בסגנון בנייתה. הן בבתי היהודים והן בבתי הגויים. והילד שגדל בתוכה ספג את טעמה, את סגנונה והיה עמה לאחד. זכורני, ,מגרדי שחקים" שניים היו בעיירתי, הלא הם בתים קומותיים, אשר בכדי להציץ לקומה העליונה, היה צריך להפשיל את הראש כלפי מעלה, תוך חשש שהכובע יישמט ויפול ארצה. ומעשה שטן, בקירבת הבתים הללו התנוססה כנסיה פראבוסלבית, צלמיה המוזהבים נוצצו בשמש והלבינו בשלג והעיקו על ראשי ילדים יהודים.
הבית האחד היה של אהרן סלומיאנסקי. הקומה הראשונה היתה, כרגיל, חנות למנופקטורה, אך בשעת חירום שימשה מקלט מפני פורענויות שהתרגשו ובאו חדשים לבקרים. לשם היו דרי הרחוב סוחבים ראשים של מכונות-תפירה ,זינגר*, כלי פראג'אט, צרורות כלי מיטה ומטלטלין שונים, שעה שפעמוני הכנסיה צלצלו והזעיקו לשריפה. החנות קלטה הכל. סלי-נצרים ובהם נדוניה לבנות שהגיעו לפרקן, ארגזי-עץ עם חישוקי ברזל מלאי כל טוב, תשמישי קדושה של רבנים, וכלים מכלים שונים. הכל שימש בערבוביה ולא ניכר שוע לפני דל. עד כאן הקומה התחתונה. ואילו העליונה היתה רשות הרבים רק פעם בשנה, כשהרבי מסטולין היה מתאכסן שם, בבואו לפקוד את צאן-מרעיתו. בין בני-הצאן הייתי גם אני. ולא ידעו אז הזאטוטים במה להזין את העין; האם בקהל החסידים שהצטופפו בחדרים ובחרדת-קודש חיכו לרבי השוכן כבוד בחדר לפנים מחדר; האם ללטף במבט-עין את דברי-המאפה, התרגימא ומרקחת הריבות שהוכנסו והוצאו חליפות, ואולי למשש ביד את הרהיטים הכבדים והמרבדים היקרים שפיארו את החדרים. הבית השני היה בית-מכלולים, שכולו חול ופרטי ברובו. מנגד תשקיף ופנימה לא תבוא. הלא הוא ביתו של יודוביץ'. יהודי זה שהזקין, ספק גביר היה, ספק לא גביר. אך אפיקורס גמור, 1