כמעט מומר להכעיס, -- כך אמרו מבוגרים יודעי-כל. הלה הביא מכרכי חוץ-לארץ תכנית בנייה שלא היתה ידועה במקומותינו. ולא הרי גבהו של הבית, כהרי הרחבות ה,נגידית" ששפעה ממנו. גזוזטרה בחזית מקושתת קמעה, עציצי פרחים בזוויות וכסא פלאים בגזוזטרה, שברצותך הוא מקופל ועומד, וברצותך הוא כסא למחצה וספה למחצה. בית מעין זה ורהיטים כאלה מצאתי אחר-כך בציורים שבספר הלימוד ללשון הגרמנית, כאילו הועתקו משם והוצגו לראווה בכיכר השוק בעיירתנו. לתוך קודש קדשים זה לא הצצתי אף פעם, ואילו למטה, בתוך שאר חנויות שהושכרו, היה בית-מרקחת עממי מאוד, אשר הרוקח הוא בנו של יודוביץ' סבא, דיבר עם כל אחד בלשונו : עם גויים גויית, עם ,עמך? -- יידיש, ועם משכילים -- בשפה בלולה שחציה יידיש וחציה רוסית אינטליגנטית מתובלת לעתים שמות לטיניים. שם הייתי אורח לעתים מזומנות לקבל תרופות ומשחות ו,עלים" מעלים שונים, אשר וולף החובש ,רשם". פעמים הרבה שימש הרוקח גם בתגא של רופא, כי הרי מיחושי יהודים וגויים ידועים המה, וגם התרופה קבועה ועומדת מששת ימי בראשית.
בתי-ענק אלה הזדקרו כלפי מעלה, עוררו סקרנות ופליאה, אך יוצאי דופן היו. מי בער ויקרע תמיד עיניים כלפי מעלה, בשעה שהכל יפה וקרוב בשדה-ראיה של ילד: פקח עיניך וראית הכל. גם הרחוב כולו לפניך -- לקפנדריה, לקפיצה מעל גדר דחויה, ,לשיט* בירוקת-המים. ובאין רואים אפשר גם להוציא קנה-סוף מגג ביקתה ולהימלט בטרם ירגיש בך הגוי, או בטרם ישסה בך את כלבו. ידע הבנאי המופלא את נפש הילד היהודי ושייר מקום לשבילים, והשעין סולמות אל הגגות והעמיד חביות מים עַל יד כל בית כסגולה לאש, וסידר כוכים מתחת לתנורים ובפתחי הבתים. מה טובו בתיך, הורודוק ! ברחובות הללו ובבתים התרוצצנו פעם. מי שנים מועטות ואחר נעלם ב,עולם הגדול", ומי שהתהלך בהם עד סוף ימיו, עד ש ניש א אל מחוץ לעיר, מקום שם שמים וארץ נשקו אהדדי. ג. יהודים וגויים.
החומש והסידור, תשעה-באב ולילות פסחים, הרבי בחדר וסבתא בבית -- כולם שיוועו : ,גלות, גלות"! אך אודה ולא אבוש; אני אז את הגלות לא ראיתי, ואפילו לפוגרום הגון לא זכיתי בילדותי. משום מה הערלים., שרבים מהם ,הבינו כל דיבור*, נצטיירו בדמיוני כגבעונים, אשר מים שאבו לנו, עצים חטבו, את הזבל הוציאו מרפתותינו, את התנור הסיקו בשבתות החורף למען יחם לנו, את הנרות כיבו בשבת וחג, שלא להביאנו חלילה לידי חטא, וכל עבודה קשה עשו למעננו. ולבסוף עמדו כעניים בפתחינו לקבל חלה בערב שבת ומצות בפסח, ויין ,עשר מכות* שתו להנאתם וכו וכו'. ברחובי התנוססו לתפארה בתי-מדרש ותפילה, ומאות אלפים יהודים התהלכו דרך חירות והתפללו בקולי-קולות לאל בורא עולם. משום-מה נראה לי אז כי צלב העץ הניצב במיפנה הרחוב שחוח הוא ונכלם, ובטל בשפע הקדושה היהודית המתנשמת מסביב. כי אכן, מהו בול-עץ זה, לא תואר לו והדר, לעומת ספרי-התורה עטורי כתרים ו;ידי"-כסף ומעילי תשבץ. לא נתחוור לי אז גלות מהי, ומיהו בגלות.
לימים שמעתי, גם בספרים קראתי, כי את השמש והעצים, הגנים והמרחב, את ששון החיים והחדוה --- הכל נטלו הגויים ולא שיירו לנו אלא את המחנק והרפש, הרחוב החשוף, ללא צל ומחסה. ספרים ודאי אמת ידברון. אולם אני, מדי העלותי לנגד עיני את עיר-מולדתי, הרי גני דובדבנים ניבטים אלי, תפוחים ואגסים מוריקים מאדימים חליפות, ועצים ברשרוש מרשרשים, וגלי נהר את אדמת עיירתי ילטפו, וסירות יהלכו בו. וחורשות את העיירה יעטפו ושמים רחבים וגבוהים פרושים מעלי. וילדים אראה כשהם מתרוצצים, מתקוטטים ומתפייסים., ומלחמות ינהלו 72