תמיד המה המקום הזה. בבוקר בבוקר עם שחר או מאוחר בערב היו יהודים נכנסים ויוצאים מפתחי בתי-הכנסת האלה וממלאים את הכיכר. במיוחד רבתה התנועה בשבתות ובחגים, בשעות הבוקר ואף בשעות אחרי-הצהרים. כי מה היו יהודים טובים עושים לאחר סעודת-צהריים חגיגית ודשנה ולאחר שינה שלאחריה ? לאן היו נמשכים, אם לא לבתי הכנסת לשמוע את המגיד ולהתכנס יחד ברוב עִם -- ציבור אחד גדול ומגוון שבכל ימות השבוע מששר ומפורד, איש-איש למלאכתו ולפרנסתו, רתומים כעבדים במרכבת החיים, ואילו בשבתות ובחגים מלכים בני מלכים היו... אולם לא רק מקום תורה היה ה,שולהויף" הזה. הוא שימש גם מרכז תרבותי רב ערך. בו היו מארגנים ומסדרים הרצאות ונאומים של שליחי הציונות. שהם היו גם שליחי החיים החדשים העולים מפאתי מזרח. בכיכר ובבית"הכנסת פנימה היו מתכנסים היהודים לא רק לתפילה ולתחנונים, אלא גם לצרכי זעקה ומחאה על העוולות שנעשו ליהודים ברחבי עולם ולהטפה לדרך החיים החדשה -- היא דרך התחיה הלאומית, שהכתה שרשים במקום הזה. השתמשו בבתי-הכנסת לא רק רבנים ודורשי תורה, אלא גם המפלגות על כל הגוונים, -- המפלגות הציוניות, מפלגות הפועלים ואף אותן המפלגות שהטיפו כנגד הציונות. לכן ייזכר ה,שולהויף? הזה, שהיה מוּשך אליו רבים מבני הנוער. והיה מקום זה מחנך ומדריך לא רק לאהבת העם אלא גם לשינוי פני העם הזה.
במרכזה של העיר עמד ה;שולהויף? עם בתי-הכנסת הרבים. וסמוכים לו רחובות וסימטאות מכל הצדדים, וכולם הוליכו למקום אחד -- כמו הנחלים המשתפכים אל הים כן זרמו יהודי העיירה מכל הצדדים אל הכיכר הזאת. משה מאירי (מורבצייק) בית-אבא אכסניה לנוער של א"י העובדת, מרכז הפעולה הציונית ורכוז חייה הפוליטיים והציבוריים של עיירתנו -- כזה היה בית אבא, בין שתי מלחמות העולם. את הבית קיבל אבא בנדוניה ועמו גם את המרכז ומקום הפגישות של משפחה גדולה וענפה, היא משפחת גרשון איזנברג מאולפין. משפחתנו היתה מן הגדולות בעיר, 126 בנים ובני בנים השאיר אחריו סבא כשהלך לעולמו. כשבתות ובחגים היו הכול מתאספים אצל סבא. והבית היה פתוח תמיד לכל בני העיר. כשהרגיש סבא שימיו ספורים, והנה עומד הוא לעזוב את ה,נארישע וועלט" ולעבור לעולם האמת, שלחני לקרוא לליפא פינקלשטיין ומשה קלוז'ני. הוא עמד אתם כל השנים בקשרי מסחר. ולכן רצה לבקש מהם סליחה ומחילה. חשש שמא שיקר להם אי פעם, בשוגג או במזיד, שמא נשאר חייב להם משהו, או שהם נשארו חייבים לו. ומעתה כל החובות וההתחייבויות בטלים ומבוטלים.
חייו היו משולבים בדת;, והדת בחיים. ונדמה היה כאילו כל החיים לא נוצרו, אלא לצורך קיום המצוות, שמירת השבת והחגים. בדרך זו, קל היה יותר לסבול את כל קשיי הפרנסה והקיום., פגעי הגלות המרה. באה שבת -- נמחו כל אותות החול; העמל והסבל, הוסר אבק השבוע, פגה העייפות של ששת ימי המעשה. ב. השבת. החיים הסתובבו סביב מרכז זה, ששבת שמו. וכבר למחרת השבת היו מתכוננים לשבת הבאה. ביום הששי, בעוד היום גדול -- לפני הצהרים -- היה סבא ב-ד11 עוזב את העבודה, ומתקין 020