עצמו לקראת שבת מלכתא. היה עושה את צפרניו, לוקח כתונת נקיה עם מגבת והולך אל בית-"המרחץ. פעם או פעמיים בשנה, בימי הקיץ הלוהטים, היה מרשה לעצמו לצאת לנהר הורין לטבול במימיו. בשוב סבא מבית-המרחץ, כבר היו בעיצומן ההכנות האחרונות לקבלת-שבת, ובאוויר הורגשה קדושת השבת, המגרשת אט-אט את החולין מן הבית. הנה הופיעה על השולחן מפה לבנה ונקיה, ועליה הפמוטות עם נרות שבת. הנשים סיימו את עבודתן במטבח, ונקיות ומצוחצחות עם מטפחות לבנות על ראשיהן, התכוננו לברך על הנרות. גמר סבא את כוס התה של ערב שבת ובקול חגיגי ועליז, פתח ב;שיר השירים אשר לשלמה". מהתנור מגיעים ריחות ה,צ'ולנט" וה;ציקוריה", וריח נעים וחמים אופף אותך, וכאילו מכין אותך לקראת השבת. ,שבתאדטבא" אומר סבא, בקול רם וחגיגי, בהיכנסו מבית-הכנסת, ומיד פותח ב;שלום עליבם מלאכי השרת מלאכי עליון". אותה שעה נדמה לך, כאילו מרחפים כל המלאכים הטובים הללו, שבאו לחוג עמנו את השבת, מעל לנרות שעל השולחן געל ה;היינגדלייכטער" שמתחת לתקרה. הגיע זמן ה,קידוש* והסעודה. את ה,קידוש" היו כולם חייבים לשמוע ואף לטעום מן היין ולהסב לשולחן. הסעודה היתה דשנה וחגיגית, מלווה זמירות ומנגינות לכבוד השבת. כמובן, שלא חסר היה גם ,אורח" לשבת.
אחרי הסעודה היה סבא עובר על פרשת השבוע, שניים מקרא ואחד תרגום. איזו שלוה נפשית היתה שורה עלינו. בשבת, שחלה בלילות טבת הארוכים והקרים. בחוץ משתוללת סופת שלג, הרוח מיללת בארובת הבית ובחלונות, ואילו בבית חמימות ושקט, ורק קולו החדגוני של סבא נשמע מסלסל בניגון המסורתי ,ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה". בקיץ --- בלילות תמוז החמים, היה סבא מרשה לעצמו לצאת אחרי הסעודה על הגזוזטרה, לשאוף קצת אויר צח. ועַל פרשת השבוע היה עובר בשבת בכוקר עם הנץ החמה. אותה שעה היה שקט שורר ברחוב, אמנם רק שליש של תושבי העיר יהודים היו, אך השבת הורגשה, כאילו היתה העיר יהודית כולה. והיה קולו של סבא על בלק בן צפור בוקע.בעד החלון החוצה אל הדממה הצחה, והתמזג עם שירת הצפורים, והיה לשירה אחת אדירה לשבת, לטבע ולבורא עולם. השבת עברה כולה בשלווה ובלימוד. אסורה היתה אפילו מחשבה על עניני עבודה ופרנסה. גם העצבות היתה אסורה. זוכרני השבת הראשונה לאחר פטירתו של דודי חיים-ברוך אלפינר. במיטב שנותיו נפטר הדוד בברלין הרחוקה. השאיר אחריו שלוש בנות, ששתיים מהן הגיעו לפרקן וארבעה בנים, שהגדול בהם היה בצבא. סבא לא שינה ממנהגו אף כמלא-נימה, ולא הרשה לאיש להזכיר אף במלה את דבר האסון. ;שבת היום" אמר, רק בשעת ההבדלה לא יכול הוא עצמו להתאפק ופרץ בבכי. אוירא דשבת נמשכה בבתים רבים גם לאחרי ההבדלה.
גם בימות השבוע חיפשו הכול איים של מרגוע, פורקן של חיי שעה בדמות קיומן של המצוות ושמירתם של חגים. כך היה יותר קל לחיות ולהתקיים. ג. חג הפסח. החשוב והנעים מכל החגילם, היה כמובן, חג הפסח. קודם כל, על שום שהיה חל באביב ואחריו בא הקיץ, שקלים החיים בו לאין ערוך מאשר בחורף. ושנית, על השוני הרב בין חמץ לפסח שמכניסים בבית. לפסח היו מתכוננים כמעט כל השנה. בקיץ היו מכינים רקיחה מדובדבנים ומחמיצים מלפפונים לכבוד החג. בסתיו היו מכינים חזרת, סלק, תפוחי-אדמה, ובחורף, חמיצת סלק ויין. עיקר ההכנות החלו עם צאת הפורים. 41