רק בזמן האחרון הצליח מאיר אחי להציץ בפנקס זה, בקשר לרשימותיו ב;פינסקער שטימעי על תולדות העיר. ו"בות סיפר אייזל על תולדות העיר. ודברים מענינים לרוב נשתכחו מזכרוני. הוא ניחן בכשרון רב לספר כל דבר במהירות רבה, והיה זה כאילו עומדת הפרשה לנגד עיניך. בין השאר תיאר הרושם העז שנתרשמו אנשי העיר כשהביאו לניסן גורביץ את הגרמופון הראשון. כיצד הלכו הכול במוצאי-שבת, לראות ולשמוע את הפלא הגדול. ויכוח ממושך ניטש אותה שעה על מקור הקול, אם מן התקליט, המחט או הרמקול, הוא בא. הגויים השכנים נבהלו מן המכונה החדשה, ונמלטו על נפשם. רושם דומה עשתה על כל אוחזי המחט בעיר, מכונת התפירה הראשונה. את התפר שעושה המכונה למעלה הבינו בסופו של דבר, אך כיצד נעשה התפר מלמטה -- זאת לא יכלו להבין בשום פנים. יום"יום היה אייזל בא אל ביתנו, בשעת קבלת העתון ופותח בפרשנותו. משפרצה המהפכה והעיר נתחלקה לשניים, לציונים ולפועלי-ציון, נאלץ גם איזל לבחור את דרכו: להלכה לא נימנה עם פועלי-ציון. הוא היה מין אנרכיסט. יצא לרחוב אל המוני העם וניהל תעמולה על הכול נגד הכול. ח. אחרי מהפכת 1917.
לאחר פרוץ המהפכה נעשה ביתנו מרכז לפעולה הציבורית והציונית בעיר. אבא נבחר ל,רבקום* כסגן יושב-ראש. השלטון ברוסיה כולה היה בידי הרבקומים. שהרי חוקי הצאר בוטלו, וחוקים חדשים עדיין לא באו במקומם. השלטון העירוני היה אז, השלטון המחוקק והמוציא לפועל כאחד. והיה מעשה בזוג נוצרים, שבאו ל;רבקום" להתגרש, מאחר שהיושב-ראש לא היה אז בעיר, חתם אבא על הגט. נוצריה אחת שראתה זאת יצאה בצעקות ובבכי: אוי לעיניה שכך רואות, משה-יהודה מאשר גט לפרבוסלבים כשרים ! אבא נבחר גם לועד"הקהילה מטעם הציונים הכלליים, ובזה התמיד, עד סמוך לעלותו ארצה. כבא"כוחה התמידי של הקהילה היהודית בעירנו, הן בימי הבולשביקים, והן בימי הגרמנים והפולנים, פנו אליו תמיד כאל נבחר העיר. ורק הודות ליושרו ולמסירותו לכלל, עבר בשלום את הימים הסוערים ההם. (רק פעם נאסר לכמח ימים ע"י אנשי ההטמן). עיקר פעולתו הציבורית היתה בימי כיבוש העיר עלזדידי הפולנים. באותם הימים היתה בעיה של פספורטים מנסרת בחלל עולמנו. יהודים רבים ברחו מרוסיה ועברו את הגבול הפולני, ובלי תעודת זהות אי אפשר היה לזוז , מאחר שבדויד-הורודוק לא היה פנקס של רישום התושבים, כי הבולשביקים בנסיגתם, לקחו אתם את ספרי האחוזה והרישום, אפשר היה לקבל תעודת זהות זמנית בהסתמך על חתימתם של שניים מאזרחי העיר, וכן הוענקה להם הזכות להשאר בפולין. חתימתו של אבא היתה הקובעת והמחייבת.
רבים היו מבקשי הפספורטים, שקשריהם עם דויד-הורודוק היו רופפים מאוד. בכל זאת, לא היסס אבא מלסייע להם בקבלת התעודה. לא פעם היו שלטונות המחוז שואלים. כיצד יתכן, שפלוני נולד במוזיר ומקבל פספורט בדויד-הורודוק. לך תספר להם, שלפי שלום-עליכם. יכול יהודי להוולד בקיוב, להירשםם במוזיר, ולקבל פספורט ברויד-הורודוק. עם כל זאת; נתנו השלטונות אמון מלא בחתימת ידו של אבא. את כל זאת עשה אבא, שלא על מנת לקבל פרס, על אף הסכנות שהיו כרוכות בבך. הפרס היחידי היה -- הקופסה של הקהק"ל שבביתו, שהיתה תמיד מלאה יותר משאר הקופסאות שבעיר. מלבד התענינותו בעבודה הציונית, התענין אבא גם בשאלת החינוך, אף כי ילדיו כבר לא היו בגיל החינוך. הוא היה מתומכיו של הרב שפירא ז"ל, והיה עם השוקדים להבאתו לדויד-הורודוק. עם זאת, ידע לשמור על יחסים טובים גם עם הרב משה'לע גינאבורג זצ"ל. למרות היותו מתנגד מושבע, קיים יחסי-ידידות הדוקים, גם עם הרבי מסטולין ר' משה'לע פרלוב הי"ד 1