Reuven Flumen

מזכיר הםפריה העממית היה יעקב ליכטנשטין. ד.הנד.לד. היתד. מורכבת מהחברים הבאים: איצ׳ד. וחיים הײבלום, יעקב ז׳יטו, יוםף פרגמנט, צ׳רנה ליפקה ושמעון שינברג. בװעדת התרבות היו: חײם משה הײבלום, יוסף פרגמנט, שמעון שינברג, שלמה רובינשטין, משד. אליהו גורצר ומשד. פלדמן. ועדת התרבות הוציאד. ב־1930 את השבועון ״דאם לוקאװער װארט״. ראובן פלומן, הױם רופא במדינת ישראל, ואז סטודנט׳ פרסם בעתון מאמרים בנושאים מדעײם. ב־1937 שוב הופיע ״דאם לוקאװער װארט״, הפעם במערכת חדשה. העורך הראשי היד. פרופסור בארק, מביאליסטוק. הוא היה מורה דתן בבתי הםפר הפולנײם וכן בגמנםיה הוא למד דת עם תלמידים יהודײם. הוא היה ״ארודיט״

... את נעורי ביליתי בלוקוב. והײתי פעיל בנוער היהודי. עד עכשױ לא אוכל להבין איך היה לנוער היהודי כל כך הרבה אנרגיה, מאין הם שאבו כוח כזה לעבודה חברתית ותרבותית. בםך הכל לא היה לנוער שום םיכוײ קיום• בענין למודיפ— לא היה טעם לדבר. האנטישמיות היתה בדרך. האוכלוםיה בעיר היתה מורכבת מ־סי^סצ יהודים, אך מיםים שלמו היהודים 0%נ) מהםכום הגלובלי. ליהודים היה רק בית םפר אחד מתוך 4 הקײמים. בעיר הױ2 גמנםױת, לנערים ולנערות, אך גימנזיםטים יהודײם אפשר היה לםםור על האצבעות,— ראשית, בגלל התשלום הגבוד״ ושנית בגלל ההפליד. האנטישמית. למשל, נזכר אני בתלמיד גמנםיה ראובן פלומן. לאבױ היתה חנות לעםקי נעלײם וד,וא עשה הכל כדי שבנו, בחור עם ״ראש בוער״, יהפך ל״אדם״. אך בגמנםיה כל כך התעללו בו שהוא צריך היה לשבת שנתײם בכתד, אחת. לבםוף נתנו לו מכות כאלו׳ שד,וא לא יכול היה לד,משיך ללמוד. אך פלומן לא התײאש,— הוא הגיש את הבחינה בעיר הגליל לובלין ושם קבל את הבגרות עם ציון גבוה (הױם הוא רופא ידוע).