Jewish court

... בײם װאיעװאד האט עקזיםטירט א ײדישער געריכט. ײדישע שליחים זענען געווען פארטראטן אין דעם געריכט. ווען א ײד האט געהאט א סיכסוך מיט א נישט ײד, איז דאס געזעץ געווען אזא: אויב דער ײד איז געווען דער אנקלאגער, האט דער שטאטישער געריכט געדארפט משפטן. אין קעגנפאל, ווען דער אנקלאגער איז געװעו א גוי, איז דער משפט פארגעקומען אין ײדישן געריכט. ײדן צווישן זיך האבן זיך געי^אדן פאר דעם ײדישן בית־דין.

סוג זה של כתב זכות לא היה היחיד במינו אלא מסמך הדומה לכתב הזכות הכללי שקבלו יהודי פולין מהמלך קזימיר הגדול שמלך בשנת 1453 (רי״ד). זכות זאת ׳כידוע׳ היתה ליברלית מאד ליהודים (זכות זאת אושרה בד״כ ע״י המלכים הפולנײם אך נדרש עבור זאת ממון רב). יהודי לוקוב נהנו כיהודים במקומות אחרים מזכוױת ה״פרױילגיה״. בהיותם תושבי עיר כתר, הם היו בשליטתו של המלך. למעשה היו רכושו ורק הוא ׳ המלך׳ או נציגו היו שופטים בערי כתר. כמובן שהמלך מינה נציגים־פקידים מױחדים שעסקו בעניני היהודים אלא אם קרה והוא עצמו טיפל בענין. בעניני פנים היה ליהודים חופש אוטונומי מלא. דין תורה היה בעל התוקף. סמכותו של בית הדין היהודי היתה לשפוט יהודים ואפילו להטיל עונש מות. כמובן שנאשם יכול היה לערער בפני המלך ופסק הדין יכול היה להיות מבוטל. כן היתה למלך אפשרות לשחרר בן העדה ממס קהילתי שהוטל עליו ע״י הקהילה. ליד נציב הגליל היה בית דין יהודי. שליחים יהודײם היו מױצגים בבית המשפט הזה. אם היה משפט בין יהודי ללא יהודי היה החוק כזה שאם התובע היה יהודי נערך הדױן בבית המשפט העירוני. בנגוד לכך אם התובע היה גוי היה הדיון מתקײם בפני בית דין יהודי. היהודים ביניהם היו נשפטים בבית הדין היהודי.