המזדקרים מהמושבים המרופטים של ה״פיאקר"! אעפ״כ איש אינו מוותר על שירותיו של ה״רויטער". הירש "קאבאן" (חזיר), כשחיוך ערמומי רחב נסוך על פניו, אוסף את נוסעיו הקבועים, כל אחד מביתו. מרכבתו נוסעת הלוך ושוב בכביש סקאלה־בורשצ׳וב. לקוחותיו הקבועים הם אלה המשתתפים בחיים הצבוריים של העיירה: יגר, משה יגנדורף ובניו, מקס וולאדז׳יו, משה פיירשטיין, פידרר, פיש, האוזנר והנוער הלומד בגימנסיה בבורשצ׳וב. במרכבתו של "קאבאף׳ אף פעם לא יחסר מקום בשביל מזוודות, חבילות, ואילו ה״צפיר" (המושב המוגבה שליד המצליף) עומד תמיד לרשותם של נוסעים בלתי צפויים מראש. אכן ־ "אורח" שמחוץ לתכנית הריהו מציאה ממש. קורה שה״צפיר" תפוס אפילו ע״י שני נוסעים ואז אין מקום בשביל העגלון והוא מצליף בעמידה,כפוף, לפעמים מט על ברכיהם של הנוסעים ולפני כל שיפולי גבעה יורד כדי להקל על הסוסים. את הזכות הבלעדית לנסיעות בגיזרה סקאלה־צ׳ורטקוב קנו לעצמם האחים גרינברג. לנסיעות אלה קצובים כבר מועדים קבועים, ימים מסוימים ושעות הנסיעה.
בין הכפר "סקאלה הישנה" לבין העיירה השוכנת על ההר נובעים מעיינות מים חיים, המובלים ע״י שואבי המים, ה״וואסערפירערס" לעיירה, כל אחד לאזור שלו. שלנו הוא מוטיה הזקן, ואח״כ יענקל ולבסוף מוישה. סוסיהם הרזים והרעבים מושכים את החביות הענקיות מלאות המים ואילו הם, בעליהם, תומכים בהן ומשמיעים ללא הרף: "הייטא, וויסטא, וויו"("ימינה, שמאלה, קדימה" ־ שפת "הדיבור" של האיכרים לסוסיהם), ומאיצים בבהמות הנכנעות לעשות מאמץ נוסף. מעל להמולת הרחוב, עולה ניגונם הבלתי נלאה וקריאותיהם״מים טריים, מים טובים. היו אלה טיפוסים יהודיים מיוחדים במינם, ובעיקר הם בלטו לעין בחורף כאשר הקור המקפיא יורד ל־20 מעלות ולמטה מזה. מי ישכח את ה״ואסערפירער" המכורבל בעל כובע הפרווה הגבוה, כשצווארו עטוף סודר ולעתים כרוך בסמרטוט מכוסה זיזי קרח וכפור העוטים את אפו ושפתיו? על ידיהם כפפות רטובות בלי בתי אצבעות ועל מגפי הלבד ערדליים ענקיים קלועים מקש. חבית העץ ודליי העץ מכוסים קרח ומקושטים בזיזים, אשר דמו ליצירות בדולח אמנותיות המשקפות קרני השמש החורפית ואילו הסוסונים המסכנים, מכוסים מרדעות בלות, לקחו חלק בגורלם הקשה של בעליהם תוך סבלנות, סבילות ומסירות. הרחוב מתמלא חיים מרגע לרגע, הנער המתלמד אצל האופה רץ עם "בייגליך" ועם קעריות מלאות קצח (קימל/ורח ל