דרוהוביץ ־ בוריסלאב . יהודים שיתפו בעסקים אלה אוקראינים , כי רק על שמם אפשר היה להוציא רשיונות לרכישת נפט ולהעברתו לסקאלה במיכלי רכבת . יהודי רוסיה היו מעבירים את הנפט לחביות ומסיעים אותן בעגלות למרחבי אורקראינה המזרחית . כסף רב הצטבר בכיסיהם של יהודי סקאלה , אבל בהתחלף השלטון ובנפול הממשלה האוקראינית בטל ערכו ובעליו ירדו מנכסיהם . בשנת 1920 נכבש האזור על ידי הצבא האדום . בסקאלה הוקם "רבקום " (וועד מהפכני ) והבולשביקים פגעו קשות בעסקי היהודים ובפרנסותיהם . שלטון זה נמשך רק 7 שבועות ולאחר נצחונם של הפולנים במלחמתם נגד הסובייטים התיצב הגבול בין פולין לבין בריה״מ לאורכו של הנהר זברוץ׳ בחודשים הראשונים לשלטון הפולני סבלו היהודים מתגרת ידם של החיילים הפולנים , אנשי צבאושל הגנרל יוזף האלר . הם הכו יהודים וגזזו זקניהם ופאותיהם , ולא מעטים מבני סקאלה נפגעו מידיהם . במרוצת הזמן השתלט הממשל האזרחי על המצב והחיים חזרו למסלולם התקין .

בתקופה זו נאבק רובו של הציבור על קיומו ועל חיפוש מקורות פרנסה ארעיים, דלים ובלתי־בטוחים. נוצר אמנם מעמד של יהודים אמידים וכמה מהם אף עשירים, אולם שכבת העניים היתה גדולה לאין שיעור. בין אלה לאלה הפרידה שכבת "הבורגנות הזעירה": סוחרים, שפרנסתם על מכירת תוצרת בדים, הנעלה, כלי עבודה, חומרי בנין וסדקית לסוגיהם ולמיניהם לאוכלוסיה הנוכרית. ממנה נקנתה התוצרת החקלאית: תבואה, קטניות, מספוא וביצים, שחלק ניכר ממצרכים אלה יוצא על ידי "האכספורטרים" (יצואנים) למערב־אירופה ואפילו מעבר לים. בימי רביעי בשבוע נערך יריד, שאליו היו מתכנסים אלפי אכרים מכפרי הסביבה. סוחרי סקאלה היו, מצידם, נוסעים לירידים שנערכו בעיירות אחרות ומביאים לשם תוצרתם: בדים וביגוד מוכן, עורות, מגפיים ונעליים, פרוות כבשים מעובדות וכובעי פרווה. בעיירה אולאשקובצה (לשקביץ) היה מתקיים יריד שנתי גדול שרב היה פרסומו ברחבי גאליציה המזרחית ובו תפסו מקום נכבד סוחרי סקאלה. (בפולקלור היהודי היתה רווחת האמירה: "עס איז א רעש ווי אויפן לאשקעויצער יריד"). בעיסוקיהם של בעלי המלאכה היהודים בסקאלה לא חל שינוי מהותי בתקופה הנדונה בהשוואה לזו שלפני מלחמת העולם הראשונה. שירות חיוני לתושבי העיר סיפקו העגלונים, ובעלי הכרכרות, "הפיאקרניקים" שהסיעו "פאסאז׳ירים" לתחנת 15