Aharon Koplowitz

6תאוב לע ת זקנתו תבלולים על שתי עיני ו והיה קיסגי׳־נהור . יימיט הנוראים ממשמשים ובאים ויש לדאוג בעוד מועד לבעל־מוסף . אבל מי זה יהין לעבור לפני התיבה בשטיבל הגדול המלא תלמידי חכמים יראים ושלמים במקומו של ר׳ יעק׳לה הישיש והמופלג מה״פני" ואנשי המזרח שבשטיבל ? אבל כאן תפסו את ר׳ אהרן קופלוביץ וכולם ענו פה אחד : ר׳ אהרן יהיה בעל המוסף בימים הנוראים. ר׳ אהרן , שבמשך כל ימות השנה טרוד היה במ״ט שערי מסחר ולא היה בידו זמן להקדישו לתורה , האיר יהין למלא מקומו של ר׳ יעק׳לה ומשום כך הוא התנגד בכל כהו וסירב להענות להפצרות הקהל . ברם , דעת הציבור חזקה עליו ביותר , וגדולי החסידים לא הרפו ממנו , ובעל כרחו נכנע לגדולים שבשטיבל. הגיעו ימי ראש־השנה ור׳ אהרן עם מקהלתו עומדים לפני התיבה . קולו קול ארי בוקע שחקים.. . במשך כל השנה לא פסקו לשוחח בבנדי ן במאורע . ניגוני "היה עם פיפיות " ו״חמול " של ר׳ אהרן היו חומר לחזרות ולימוד בכל השטיבל ך — והעיר היתד, כמרקחה . בינתים נותח ר׳ יעק׳לה והתבלולים נעלמו מעיניו . ושוב הגיעו הימים הנוראים . ר׳ יעק׳לה שעיניו כבר היו פקוחות עמד על חזקתו בת החמשים , מוכן להמשיך כבעל־מוסף בשטיבל הגדול. והנה , קם רעש גדול . היתכן ז כיצד לוותר על תפילתו של ר׳ אהרן ? נמנו וגמרו בהתיעצות חשובי השטיבל לנהוג כמקובל בכל בעיה חשובה ולשלוח שאלה לרבי בגור . כנהוג , היו שולחים שאלה ...