British police

חלקם של החמילניקאים לא נפקד גם בשורות השומרים הקבועים של פתח־תקוה. בעוד תושבי פתח־תקוה, שמנו אז אלפים םפורים, נלחמים לבםום קױמם, פרצו המהומות של שנות 1929—1936, וםבלה של פתח־תקוה גדל בתקופה המרה הזאת בעטים של הכפרים הערבײם שםובבו אותה. הכפרים שבםביבה, שבהם אורגנו הכנופױת, שימשו מרכז הסתה לפר־ עות ביהודים. מדי ערב בערב הײנו ױצאים — בנימין שמחוני, אני ואחרים, לשמירה. באותם הימים היה מםפר הרובים דל והם ניתנו רק לשומרים שיצאו למקומות התורפה המסוכנים בױתר ואנו הײנו צריכים להםתפק במקלות עבותים. כך עמדנו לילות רבים בקור הלילי שחדר לעצמותינו כדי להגן על המושבה בפני התקפות מרצחים. באחד הלילות, כאשר נורה ונהרג ערבי בסמוך לפרדסי, נאםרתי על ידי המשטרה הבריטית, נתכבדתי יישיבה בכלא יפו למשך ימים ספוריכ. עם שחרורי מהכלא זכיתי לקבלת פנים לבבית מצד החמילני־ קאים; קבלת פנים זו גערכה לכבודי והפגינה את שמחת ױצאי עײרתי ששוחררתי מהכלא מבלי שיאונה לי כל רע ומבלי שאהיה צפוי למשפט, שבדרך כלל הײתי צפוי בגללו לעונש מאסר כבד. ביזמת ועד המושבה הוקמה ועדת בטחון׳ שעל חבריה נמניתי גם אני. לאחר נפול הקרבנית הראשונים הוצאו הפועלים הערבים מכל הפרדסים, בהם היו רגיליפ לשבת ישיבת קבע. כן אורגנה שמירה יעילה בכל מרחב המושבה• הימים היו קשים מנשוא ובמכתבים שקיבלתי מהבית הפצירו בי לחזור לחמילניק.