Chmielnik

מ ק י ל ץ יצאנו לעת ערב ; מזג האויר היה חורפי והנםיעה נראתה לאין קץ. מבעד לחלון ראיתי ארץ מישור רעננה׳ כפר עתיק מנמנם ומסביב שדמות ניר וחרושת. לפתע חלפנו ביעף על פני פסל ״מריה הקדושה״ שלובנו ביצבץ באפלולית הליל. ה הג הסיר כובעו לאות יראה ומיד חבשו בחזרה. כך נמשכה הנסיעה כמחצית השעה. מן הדרך הסלולה שנםענו בה מקילץ עלינו על דרך אבן. חשנו בקפיצות המכונית. היתה זו הכניסה לחמילניק. ...

כאשר נוכחנו לדעת כי גם כאן לא גוכל להשאר׳ רתמתי את סוסי לעגלה. הלילה חלף וקרני שמש ראשונות החלו מפזזות. באותו בוקר המשכתי לנסוע לחמילניק. לאחר שבוע של טלטולים גוספים הגענו לחמילניק. בבואי לעײרה בקשתי ראשית לדעת מהו גורל אבי ואחי שנשארו שם. סיפרו לי היהודים כי הם שרוײם בפחד מפגי ידם הנוקמת של הגרמנים. שרפו את בית־המדרש. שכני אבי הפצירו בי להמלט על נפשי מכאן מיד, משום שצפוי לי עונש חימור בגלל החשדות בריגול שמטילים הגרמנים בכל תושב חדש המגיע לעײרד- גטלתי שוב את עגלת־נדודי והמשכתי בדרך לקרקוב. הדרך כולה היתה עטופה שממה ודממה, כל העײרות היהודױת הױ שרופות. פינצ׳יב היתה הרוסה כליל, מההריםית בקעה יללת חױת, אך ...

דברױ דירבגו אותי להימלט מעיר זו במהירות האפשרית. וכך החלטתי לשוב פעם נוםפת לחמילניק. היה זה בםופו של החורף הקשה שעבר עלינו. ...

... פרידתי מעיר מולדתי חמילניק לא היתה נוחה וגעימה. אמנם כחניך בית״ר שאפתי תמיד לעלות לארץ ישראל. אבל לא תיארתי לי כי הדבר ײעשה בתנאים ונםיבות כאלו. עוד לפני פרוץ המלחמה התכוננתי לעלות לארץ. למטרה װ השתתפתי בקורם לםמלים שהתקײם בשיטקובקה, ע״י חגצ׳ין. תעודת גמר הקורס שימשה תנאי מוקדם לעלײתם של בית״רים בגילי. הקורם הג״ל הםתײם לפני הזמן הקבוע וזאת מחמת האוירה המלחמתית ששררה בפולין והכרזת הגױס למילואים. לאחר מכן פרצה המלחמה.

... צעיר לימים ושופע מרץ התהלכתי ברחובותיה המעוקלים של חמילניק. בכלױן עינים צפיתי לױם המאושר בו אזכה להספח אל שורת החלוצים הראשונים אשר יעלו ארצה לקומם את הריסותיה בזיעתם ובדמם. והױם המאושר הגיע. בשלהי ינואר 1924 דרכו רגלי לראשונה על חוף יפו. נרגש ונפעם הײתי, פי אמנם הגעתי למחוז חפצי׳ וכאחד הקדמונים נשקתי בהתרגשות את אבני הרציף. ...

... ו צריכים להםתפק במקלות עבותים. כך עמדנו לילות רבים בקור הלילי שחדר לעצמותינו כדי להגן על המושבה בפני התקפות מרצחים. באחד הלילות, כאשר נורה ונהרג ערבי בסמוך לפרדסי, נאםרתי על ידי המשטרה הבריטית, נתכבדתי יישיבה בכלא יפו למשך ימים ספוריכ. עם שחרורי מהכלא זכיתי לקבלת פנים לבבית מצד החמילני־ קאים; קבלת פנים זו גערכה לכבודי והפגינה את שמחת ױצאי עײרתי ששוחררתי מהכלא מבלי שיאונה לי כל רע ומבלי שאהיה צפוי למשפט, שבדרך כלל הײתי צפוי בגללו לעונש מאסר כבד. ביזמת ועד המושבה הוקמה ועדת בטחון׳ שעל חבריה נמניתי גם אני. לאחר נפול הקרבנית הראשונים הוצאו הפועלים הערבים מכל הפרדסים, בהם היו רגיליפ לשבת ישיבת קבע. כן אורגנה שמירה יעילה בכל מרחב המושבה• הימים היו קשים מנשוא ובמכתבים שקיבלתי מהבית הפצירו בי לחזור לחמילניק.