Rabbi Pinchas Horowitz of Frankfurt

בספרו ״דרשות הצל״ח״ (ברכות י״א ע״ב ד״ה תנ״ה) הוא מביא את הסיבה העקרית להתנגדותו לשיטת החםידות שהתקײמה בתקופתו8. והוא היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקײם, ברדפו קשות את החםידים וצדיקיהם, ורב את ריבו גם עם רבי יחיאל־מיכל הצדיק מזלוצ׳וב, עד שרבי פנחם הורביץ מפרנקפורט (בעל ״הפלאה״) העתיר על הגאון רבי טבלי מליםא לכתוב לגאון ר״י מפוזנה לבקש את חותנו הנוב״י שלא לגרום צער לאותו צדיק, כי אחױ הרב שמלקה הורביץ מניקלשבורג העיד עלױ שכל כװנתו לשם שמים, ומשום כך אל יבטל אותו צדיק מעבודתױ. ומספרים שלא נשא פנים גם לבעש״ט עצמו, בימי עלומױ כשנזדמן יחד עם הבעש״ט בפונדק אחד בברודי תקפו בויכוח חריף בענינים שונים, ועל דרישתו לתת לו אות שהוא בעל רוח הקודש, ענהו הבעש״ט, כי בליל שבת אמר בשמונה־עשרה ״אתה חונן״. ובכל זאת רחש לו הבעש״ט כבוד והדר, והצדיק מנםחיז׳ מסר בשמו, כי ל״נודע ביהודה״ היתה נשמה חדשה גנוזה במרומים שלא היתה בעולם, עד שהוא עצמו הופיע בעולם״ג, וכן התיצב במערכה רבי חײם מטשרנוביץ נגד הרב הנוב״י על אמירת ״לשם יחוד״, ובםפרו ״שער התפילה״ דחה את דברױ. ואילו רבי חײם הצדיק מצאנז עמד בענין זה לצד הנוב״י שאמנם ידע היטב את שיטת החםידות של הבעש״ט שנבנתה על יםוד ״עבודה שבלב ומחשבה״ בעקבות הכתוב ״בכל דרכיך דעהו והוא ײשר אורחותיך״ (עורה שחר ערך לשמד.), ובכל זאת התנגד לשיטת ...