Baal Shem Tov

הבעש״ט חי בדור אחד עם אביר מתנגדױ רבי יחזקאל הלוי לנדא, מגדולי הרבנים בדורו, מפורםם על שם ספריו ה״נודע ביהודה״ ו״דרשות הצל״ח״ (תע״ד —תקנ״ג), ואף נפגשו יחד והתוכחו על החסידות וראשיה. והרי אביו של ה״נודע ביהודה״ היה ױשב ב ח מ י ל נ י ק במשך כמה שניס, וכפרנס העיר נתן במתנה לבית־הכנסת פרוכת אמנותית יקרה שנשאה כתובת מרוקמת ״מתנת אבױ של ה״נודע ביהורה״2. ...

אשר לחסידות — הראשונה זכתה לבקורױ של הבעש״ט עצמו ושל שליחױ־תלמידױ בגלל קרבת מקום. הבעש״ט היה מבקר לא רק באוקראינה ופודוליה כי־אם גם לליטא הגיע כאיש־המופת, מגיד עתידות וױדע דעת עלױן. ובימי נדודױ הרבים השתדל להרחיב את דעותױ העױנױת והמעשױת במקומות שונים, ומעט מעט הלכו ונתרבו חםידױ ואוהבױ וגס אויביו ומתנגדיו, אך לפולין לא הגיע הבעש״ט מעולם (פרט לגליציד.), ובמקומו באו תלמידױ ותלמידי־תלמידיו ואף ...

בספרו ״דרשות הצל״ח״ (ברכות י״א ע״ב ד״ה תנ״ה) הוא מביא את הסיבה העקרית להתנגדותו לשיטת החםידות שהתקײמה בתקופתו8. והוא היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקײם, ברדפו קשות את החםידים וצדיקיהם, ורב את ריבו גם עם רבי יחיאל־מיכל הצדיק מזלוצ׳וב, עד שרבי פנחם הורביץ מפרנקפורט (בעל ״הפלאה״) העתיר על הגאון רבי טבלי מליםא לכתוב לגאון ר״י מפוזנה לבקש את חותנו הנוב״י שלא לגרום צער לאותו צדיק, כי אחױ הרב שמלקה הורביץ מניקלשבורג העיד עלױ שכל כװנתו לשם שמים, ומשום כך אל יבטל אותו צדיק מעבודתױ. ומספרים שלא נשא פנים גם לבעש״ט עצמו, בימי עלומױ כשנזדמן יחד עם הבעש״ט בפונדק אחד בברודי תקפו בויכוח חריף בענינים שונים, ועל דרישתו לתת לו אות שהוא בעל רוח הקודש, ענהו הבעש״ט, כי בליל שבת אמר בשמונה־עשרה ״אתה חונן״. ובכל זאת רחש לו הבעש״ט כבוד והדר, והצדיק מנםחיז׳ מסר בשמו, כי ל״נודע ביהודה״ היתה נשמה חדשה גנוזה במרומים שלא היתה בעולם, עד שהוא עצמו הופיע בעולם״ג, וכן התיצב במערכה רבי חײם מטשרנוביץ נגד הרב הנוב״י על אמירת ״לשם יחוד״, ובםפרו ״שער התפילה״ דחה את דברױ. ואילו רבי חײם הצדיק מצאנז עמד בענין זה לצד הנוב״י שאמנם ידע היטב את שיטת החםידות של הבעש״ט שנבנתה על יםוד ״עבודה שבלב ומחשבה״ בעקבות הכתוב ״בכל דרכיך דעהו והוא ײשר אורחותיך״ (עורה שחר ערך לשמד.), ובכל זאת התנגד לשיטת החסידות, בחששו שמא תגרום נזק לאנשיס שאינם בני־תורה״. והוא אמנם השכיל לראות את הנולד, כי כחמשים שנה אחרי התפשטות שיטת הבעש״ט נבע פרץ בשיטתו ולבשה צורה חדשה, עד שגם רבי נפתלי־צבי הצדיק מרופשיץ הביע דעתו כי יש להעביר את החסידות ולחזור לתחומים שתחמו ראשונים לפי התלמוד והשו״ע.

החסידות נחלקה לפי שלשה זרמים ותקופות שוגים. הזרם הראשון והמקורי בױתר היה זה של אוקראינה (װהלין ופו־ דוליה) שבה ישבו ופעלו הבעש״ט מיסד החםיז־ץת וראשיני תלמידױ. הזרם השני הוא זה של רײסין (רוםיה הלבגה), הוא זרם החב״דױת. הזרם השלישי הוא של פולין (הקונגרםאית וגליציה המזרחית והמערבית). ױצר הזרם האחרון היה רבי אלימלך הצדיק מלידנסק. השפעת המתנגדים בפולין לא היתה כה גדולה כמו בליטה ורײסין. אמנם בראשית ימיד. של חסידות זו התאמצו המתנגדים להכחידה מן העולם. בתי הדין בלבוב, ברודי וקרקוב הוציאו חרמים חמורים על אלה ״חדשים מקרוב באו ובים התלמוד עקבותם לא נודעו, העושיפ אגודות אגודות ויניעו תנועות שונות כשכור, האומרים שלא התלמוד הוא העיקר״. אבל החרמים והשמצות לא הועילו מאומה. בפולין נימסו החרמים ונידוײם כקרח מפני שמש קיץ. הצדיקים בפולין לא הוצרכו להתגצל בפני המתנגדים. בתפילתם שהיתה בהתלהבות גדולה וביראה עילאה, באהבת ישראל בלתי מוגבלת, בדביקות, בענוד״ בקדושה ובמופתים ו״המשכת חסדים״ לישראל, כבשו את לבם של יהודי פולין.

... הבױגרף החסידי רבי אהרן ולדן מכתירו בםפרו בתואר ״הרב מוה״ר ליפא מחמילניק׳ הרב הגדול חסידא קדישא צדיק יםוד עולם׳ ורבים מישראל לקחו תורה מפיו״20). םפר אחר מדגיש׳ כי ״רבי ליפא מחמילניק היה ג״כ צדיק גדול וקדוש״ ואף הוא הוםיף ש״רבים מישראל לקחו תורה מפױ״21), ובמקום אחר מכנהו ״קדוש וחסיד״ ומובא בספר ״דגל מחנה אפרים״ של הרב מסדילקוב נכד הבעש״ט. נכדו22)׳ בהקדמתו לםפר סבו ״אורח לצדיק״, מםפר׳ כי התגורר בעיר חמילניק׳ עבד את השם בקדושה ובטהרה ונתפרסם בסביבתו כאיש מופת. סופר אחר מםפר שנודע מה שאמר רבי אלימלך על בנו רבי ליפא׳ שאם ירחיקו משולחנו כדי שיתפרנם בפני עצמו — באיזה זכות יהיה הוא׳ הצדיק מליזנסק׳ שכל חױתו היא בזכות שמפרגס את בנו ובני ביתו23). מזה מסתבר שרבי ליפא ישב בליזנסק עד פטירת אבױ׳ ורק אחר זה חיפש לו מקור למהיה׳ בדלית ברירה׳ והבחירה נפלה על חמילניק.

... העיר העתיקה אפטא נתפרסמה כעיר של צדיקים נודעים. הראשון שבהם היה רבי אברהם יהושע השיל שנולד בשנת תקט״ו לאבױ רבי שמואל אב״ד אלימלך מליזנםק שהחשיבו מרי״מ המגיז־ מזלוטשוב ומרבי אלימלך מליזנסק שהחשיבו בױתר. רבנותו הראשונה היתה בקולבוסוב, וממנה עבר לאפטא — על שמה גם נתפרסם בשם ״הרב מאפטא״• בשנת תקס״ח עבר ליאסי וממנה עבר לעירו של הבעש״ט מיםד ההםידות — מזיבוז. במזיבוז עםק באדמו״רױת וסילק מעצמו עולה של רבנות שנטל על עצמו בערים הקודמות. היה גדול בתורה, ותשובותױ בהלכה הובאו בםפרי הרבנים בדורו. נתפרםם בעולם ההםידות באהבת ישראל שבו• צױה לא לכתוב שבחים על מצבתו מלבד השבח שהוא אוהב ישראל. אף ספרו על התורה נקרא בשם זה. היה נערץ על צדיקי דורו, נפטר ה׳ ניסן תקפ״ה. ספרױ* ״אוהב ישראל״, ״תורת אמת״•

התבגרות החסידות בעיר הביאה לתוצאות חױבױת גם ביחסה להגברת הישוב היהודי בארץ־ישראל. השאיפה לעלות לא״י ההלה בחסידות כמעט עם יס דה. עוד הצדיקים הבעש״טײם הראשונים הניחו את היםוד לישוב היהודי החדש בא״י. הראשון מהם שעלה לארץ היה רבי אברהם גרשון מקיטוב׳ גיםו של הבעש״ט׳ שעלה בשנת תק״ז. בשנת תקכ״א עלו ר׳ מנחם־מנדל מפרמישלן ור׳ נחמן מהורודנקה ואתם כמה חםידים. בשנת תקל״ז עלו ר׳ מנחם־מנדל מװיטבםק ור׳ אברהם מקאליסק ואתם ױתר משלש מאות חסידים. בשנת תקנ״ח עלה ר׳ יעקב־שמשון משיפטובקה׳ וקרוב לאותו זמן עלה ר׳ אברהם דטבר מאױרוטש. הצדי־ים והחסידים שעלו עמהם התישבו בטבריה׳ בחברון (החב״דײם;, בצפת ובירושלים. והם הפיצו את תורת החםידות בא״י בצורות שונות והרבה ממנהגיד.; דביקות ודיבוק חברים וגם את הנגון והריקוד החסידי. תנועת העליה לא״י לא פסחה על חמילניק׳ שעוד במחצית הראשונה של המאה הי״ט כבר היתה קשורה בא״י. מובן שאין לנו פרטים על כמות העליה מעיר זו. ויש לדעת שהעליה לא״י היתה קשורה אז בתנאים קשים ובהוצאות מרובות׳ שלא כבימיגו אנו. מלבד זה העליה לא היתה ישרה ממש לא״י׳ אלא בעקיפין׳ והעולה מחמילניק או מעיר אחרת לא היה בטוח אם ומתי יגיע למטרתו. קשים מאד הױ חבלי העליה׳ ואת הקשײם אפשר לקרוא בתאור מסעיו לארץ־ ישראל של רבי נחמן מברצלב׳ שכױם הם נראים דמױנײם בױתר.

... 21) סדר התורות מתלמידי הבעש״ט, לובלין, תר״ם. ...

רא״ש נחשב בכל מקום כגאון, חריף ומקובל גדול, מלבד גודל צדקתו ופרישתו בקדושה ומהרד״ ותמיד היה כוחו גדול בחידושי תורה גפלאים בעמקות, בפלפול ובנגלה ונםתר. מתיקות מױחדת הורגשה בנועם דברױ, ועל השומע גתעוררו בו הרהורי תשובה. מאמרים יקרים השמיע בפני חםידױ בשבתות ומועדים. ברם הוא לא היה רגיל לכתוב ולהעלות את חידושױ על הנײר, ואף המעט שנרשם מפי בנױ אבד בעקב הטלטולים המרובים בעת המלחמד״ ורק מעט נשאר לפליטה. בקגית םפרים, או כשהביאו לו םפר חדש בדרוש, היה מדפדף בספרו מחפש אם יש בו מאמר מתלמידי הבעש״ט, ואז קנהו בכסף מלא, וכשלא מצא, אמר, שאין הספר ראוי לקניה. ...