RAaSh

משנעשה בר־מצוה קבל עלױ םיגופין והרבה לעםוק בלמיד התורה בהתמדה יתירה׳ ובעמדו בתפילה היה משוטט מזוית לזוית (כרל״י מברדיצ׳וב בשעתו) ונהג בקדושה ובפרישות. בשנת תר״מ׳ כשמלאו לו ט״ו שנים (אבױ כיהן אז אב״ד בחמילניק), התקימו נשואױ עם בת הצדיק מחנצ׳ין׳ ושמונה שנים אכל על שולחן חותנו׳ ושם לילות כימים לעםוק בתורה וחסידות גם יחד בשקידה נפלאה, עד שבמשך שנים אלה הספיק לעבור פעמים אחדות על כל ש״ס עם תוספות וכל הראשונים׳ למד במה פעמים את בל חלקי שולחן־ערוך תוך עמקות וחידש הרבה על הרמב״ם ואחרים׳ מלבד סתם שיעורים בש״ם ובפוםקים. ואף שהיה אז בר ט״ו —ט״ז התפלל בצביר עם חותנו שדרבו היה להתפלל שחרית בזמן מאוחר בױתר׳ עד שכאשר האריכו בתפילין דר״ת לא הספיקו לאכול אלא התפללו מיד מנחה. כך נהג גם רא״ש לכבוד חותנו׳ וממילא היה אוכל ארוחת בוקר בלילה. ואחר זה היה לומד כל הלילה עם שמונה תלמידים מובהקים בגפ״ת׳ וכה עברו עלױ השנים שאכל על שולחן חותנו הצדיק בקדושה ובטהרה׳ בעבודה ובפרישות ללא שיעור. ...

רא״ש נולד בכ״ה בתשרי תרכ״ה׳ הוא ױם ההילולא של רל״י מברדיצ׳וב. פרט זה ראוי לצױן מױחד׳ כי הצדיק מבר־ דיצ׳וב השפיע הרבה על דרך התלהבותו הגדולה של רא״ש ועל תורותױ ומאמרױ׳ ושורש החסידות בלט בו בשלשה דברים •. בשמחה׳ בשפלות ובהתלהבות׳ כפי שבאה לידי בטוי בספרים. בעודו באבו ניבר שעתיד הוא להױת גדול ומנהיג בישראל׳ ומשנות נערותו הלך וגדל בתורה וביראת־ שמים׳ וכל מי שראה את הנער עומד בתפילה תוך בכי ניבא לו עתידות. למד אצל מלמדים מובהקים ומובחרימ׳ וביחוד הצטײן בלמודױ מלמד אחד שהיה ת״ח גדול שהומלץ מטעם הצדיק מחנצ׳ין׳ ואצלו התמיד הנער בלמודיו במשך שנתיים והצטײן כעילוי. בגערותו היה רושם בכל לילה על נײר מה שעשה במשך הױם׳ ואם הרגיש חשש של בטול תורה או שהפליג בשיחות־חולין׳ הרבה לבכות עד שדמעותױ נזלו על הכתב׳ ואז פנה לישון. עוד בהױתו בן שש התקשר אבױ אתו בשידוכין עם בת רבי חײם־שמואל הורביץ הצדיק מחנצ׳ין. פעם בקר בחנצ׳ין רבי ארון אפשטין (בן רבי קלונימום הגדול הצדיק מקראקא בעל ״מאור ושמש״), ואחרי שראה את העלם אמר : הנני בטוח כי יעלה למדר ...

רא״ש ישב באוזירוב על כם הרבנות והצדיקות כעשרים ושבע שנים, עד שפרצה מלחמת העולם בשנת תרע״ד, ופור־ ענױת רבות השתרגו על ראשי יהודי רוםיה ופולין, ובעיקר סבלו היהודים שישבו םמוך לגבול פרוסיה־גרמניד״ שהױ צפוײם לגרוש מטעם שלטונות .צבא רוםיה בתואנה שהיהודים מרגלים לטובת הגרמנים — לפנים המדינה, במרחק רב מערי מגוריהם. תלאות המלחמה נגעו גם לעצמו ובשרו של רא״ש, ולא פעם נשקפה לו סכנת המות׳ והוא לא נפל ברוחו, האמין בה׳ ותמיד נחלץ מצרה. ...

בעקב הסכנה המתמדת ורעם הירױת מהתותחים וםוגי הנשק האחרים מחגורת החזית שבקרבת העיר, ובעיקר מחמת הטרדת האוכלוסיה היהודית מצד גײםות רוסיה, נמלט פעפ רא״ש עם בני משפחתו קודם פםח תרע״ה באחד הלילות בברחו מחמת המציק. הם נםעו בעגלה גלויה ורעועה. כל העגלות הטובות הוחרמו בידי החײלים. בדרך מםעם בלילה ירד שלג חזק והקור היה עז אף תעו בדרך ונםעו כל הלילה שתי פרסאות עד שהגיעו לטארלה. ומשם המשיכו בױם םגריר לאופולד״ והױ כלואים בביתם כשבועײם עד י״ג בניםן• אי אצל רא״ש לא גיכר כל שינוי בדרכי עבודתו. ...

רא״ש נחשב בכל מקום כגאון, חריף ומקובל גדול, מלבד גודל צדקתו ופרישתו בקדושה ומהרד״ ותמיד היה כוחו גדול בחידושי תורה גפלאים בעמקות, בפלפול ובנגלה ונםתר. מתיקות מױחדת הורגשה בנועם דברױ, ועל השומע גתעוררו בו הרהורי תשובה. מאמרים יקרים השמיע בפני חםידױ בשבתות ומועדים. ברם הוא לא היה רגיל לכתוב ולהעלות את חידושױ על הנײר, ואף המעט שנרשם מפי בנױ אבד בעקב הטלטולים המרובים בעת המלחמד״ ורק מעט נשאר לפליטה. בקגית םפרים, או כשהביאו לו םפר חדש בדרוש, היה מדפדף בספרו מחפש אם יש בו מאמר מתלמידי הבעש״ט, ואז קנהו בכסף מלא, וכשלא מצא, אמר, שאין הספר ראוי לקניה. ...

חותנו, רבי חײם שמואל הלוי הורביץ הצדיק מחנצ׳ין, העתיק משכנו לקילץ אחרי השריפה שפרצה בעיר שהחריבה את רוב בתיד״ ובהם גם את בית הצדיק. ובימי המלחמד״ ביום ח״י בטבת תרע״ו נפטר לעולמו, וללויתו באו אלפי חסידים מהס־ ביבה, בהם רבנים וראשי העדד״ והאבל בעיר היה גדול. בין המלוים היה גם חתגו רא״ש. וסיפרו בשם הצדיק מחנצ׳ין, שבשבועות האחרונים קודם פטירתו אמר, שמורגשת התנוצצות של המשיח, והלואי שלא נאחר. ושבוע קודם פטירתו אמר* ״אין עצה אלא לברוח מהעולם הזה״. לפני פטירתו ממש צוה להביא לו מים וברך ברכת שהכל. רא״ש אחרי חזרו מהלוית חותנו היה נרגש מאד וזמן רב נמצא תחת רושם אבדן חותנו. ואכן חםידי הצדיק מחנצ׳ין הקימו על קברו בבית־החײם בקילץ אוהל ובו הציבו מצבת־זכרון, ושנה שנה ביום פטירתו הױ באים מאות חםידים על קבר רבם, מדליקים גרות ומש־ אירים פתקאות על קברו ונותנים פדיונות לאלמנתו הרבגית שהאריבה ימים אחרי פטירת בעלה.

צו הגזירה ניתנה אות לעזיבה מידית של המקום. שארית האובלוםיה היהודית, עם רא״ש בראשה, עזבו רגלי את העיר, ומגמת פניהם לעיר הםמוכה ראחוב, הרחוקה משם כשתי פרס־ אות. בדרך, בהביטם מאחוריהם, ראו את בתי העיר עולים באש, כי הרוסים שרפו והחריבו כמעט את כל בתי העיר. מאות משפחות הגולים מילאו את העיר ראחוב. ואילו רא״ש התאכםן בחדר קטן אצל אופד״ ובױם השבת המשיך בהתנהגותו הרגילה ללא שיגוי, ואמר תורה על שולחנו כבימים ימימה. הוא לא חזר לעירו גם אחרי נטישת הרוםים, אלא קבע מושבו באפטא ששם נהג עדתו. מלבד חסידי אביו נהרו אלױ מאות ואלפים חסידים, וכל פעם נתוםפו פנים חדשות, חסידים יראים ושלמים, ושמעו הולך בכל המדינה.

ובערב םוכות אז, התקרבה עוד ױתר החזית של הלוחמים לעיר, וטקטוק מכונות־היריה של החײלים שעמדו םמוך לעיר נשמע היטב ואף נשמע זמזום הכדורים של הרובים. אך רא״ש לא השגיח בכך, עלה על הסוכה בשביל להניח את הסכך כדרכו בקודש תמיד. זמזום הכדורים ושקשוק המכונות נתקרבו ױתר וױתר, ובעיר קמה בהלה ואנשים ונשים וטף מילאו את הבית, והצדיק יצא מאחורי הבית לחתוך ענפים מעצים שעמדו בחצר בלי להפנות תשומת לב לפחד מות ולצעקות, ובלילה אכל וישן בםוכה. בבוקר ישב עם בנױ בםוכה והבין עצמו לנטילת ד׳ המינים ובירך בהתלהבות עצומה ועשה נענועים בזריזות ואף נתן לבנױ לברך, והיה שמח מאד על שעלתה בידו לקײם המצוה, על אף הסכנה שנשקפה בסיבה ומאחורי הבית, וכמה פעמים בלילה כשנשמעה צעקת השדידים ואנחתם אמר וידוי וק״ש, וחטף את טו״ת שעל כל מקרה יהיה מוכן לקחתו אתו אם יאלץ לברוח, באין פנױ לזהב וכםף ותכשיטים. סכנת החזית הםמוכה רחפה על העיר חדשים מםפר עד אמצע הקיץ•