Ozirov

על בנו רבי יחיאל חײם אב״ד באוזירוב ואפטא דברתי במקצת כבר לעיל׳ בפרק שמיגי. בנו רבי ליבוש השני כיהן בשתי איצטלות כאחד, בתור רב בחמילניק ואדמו״ר של אוזירוב. הנטיה לנגינה היתה חזקה גם אצלו כמו אצל כל צדיקי שושלת אוזירוב. קולו היה אמגם קול צרוד שלא היה געים בױתר לאחן השומע• ברם, הסידױ לא שמו עלױ את הדגש, ולא עלתה אצלם בחשיבות למעלה מגורמים חשובים אחרים שבחסידות. אך רבי ליב זה לא ישב זמן רב בחמילניק. לא ידוע משום מה עזב את העיר, ויש אומרים שהשנוי חל בעקב שנוי שיטת החםידות אצל ראשי הקהלה באותו זמן, שדגלו בשיטת פשיםחה־קוצק, והם שאפו להושיב על כםא הרבנות את אחד מחסידיהם של קוצק. רבי ליב נפטר בשנת תרם״ג, הוא אבי רבי שלמה מאוזירוב׳ חתנו של רבי חײם שמואל הורביץ הצדיק מחנטשין, ורבי שלמה זה, שהיה לו בית־תפילה בחמילניק עם קהל חסידים, היה אבי רבי משה יחיאל אפשטין, מחבר םפרי ״אש דת״ הױשב כעת בתל־אביב שבא אליה מגױ־ױרק שבאמריקה׳ ואבי רבי אליעזר האחרון ברבני חמילגיק, הי״ד. ...

אחרי גירושו של הרב מקונםקױװליה מכהונתו הרבנית בחמילניק הוכתר לרב האדמו״ר מאוזירוב, שנקרא גם בשם ״הרב מראקוב״, סבו של הרב האחרון בחמילגיק ר׳ אליעזר אפשטין הי״ה רבי ליבוש אפשטין (השני) מאוזירוב שנתקבל לרב בחמילגיק היה בן הרב יחיאל חײם (נפטר תר״ח) בן רבי ליב אפשטין הגדול, שהיה מיסד בית אוזירוב שבקרבת אפטא• ר׳ ליב הראשון, יליד אוזירוב, היה רב וצדיק באופולה ושם מנוחתו כבוה הוא נמנה בין תלמידױ של החוזה מלובלין (וגם היה מאנשי שלומו של הצדיק המנגן רבי מאירל מאפטא) שהצליח — לדברי ה״יהורי הקדוש״ מפשיםחה — להסתירם את מהותו הרוחנית בפני ההמונים, עד שלא משך עלױ את עין העולם ותמיד היה נחבא אל הכלים. ה״יהודי״ אמר עלױ .- אני מוצא אותו בשעת התפילה באותה הספירה שאני נמצא : שנינו הײנו מבעלי התוספות, נהרגנו על קדוש השם ונשלחנו לעולם הזה כדי להשלים את שנות חײנו המופסקות. הוא יגיע לידי זקנד., מפני שאיש לא הכיר את גדולתו הרוחנית32. ר־ ליבוש ידע פרק בזמרה, היה בעל קול נעים ועבר לעתים קרובות לפני התיבה, ומיחםים לו חבור נגונים, ברובם נגוני־ לכת שהחן הלירי נםוך עליהם המושרים עד הױם כגגונים מםורתײם בפי ױצאי חלצױ וחסידי אוזירוב. קצת מדברי תורתו שאמר בפגי חםידױ הופיעו בקונטרס מױחד33.

רבי ליב ה״גדול״, יליד אוזירוב, היה מטובי תלמידיו של החוזה מלובלין, ה״יהודי הקדוש״ מפשיםחה, רבי אברהם יהושע השיל מאפטא ורבי מאירל מאפטא, והצליח להםתיר את מהותו הרוחנית בפני ההמונים, עד שלא משך עלױ את עין העולם על אף גדולתו וחכמתו בתורה וביראה, ותמיד היה נחבא אל הכלים. ה״יהודי הקדוש״ העיד עלױ לפני פטירתו : ״בשעת תפילתי אני נפגש אתו תמיד באותם היכלות. שנינו הײנו בעלי תוספות ונשרפנו על קדוש השם. את שנינו שלחו לעולם הזה, כדי שנשלים את ימינו, שנפםקו אז קודם זמנפ. הוא יזכה לזקנה, כי השכיל להסתר מעין רואים ז אני נפלתי בידי ההמוגים, ועל כן לא אזכה לזקנה״. ואמנם הוא נסתלק בגיל של ארבעים וחמש שנה בלבד. לעומת זה נשאר רבי ליב נחבא אל הכלים גם אחר כך כששימש את רבי מאירל מאפטא2). ...

... וקוב ומזדונסקה־װליה, ואף הגאון הצדיק מאוסטרובצה לא הצליח לנצחו במלחמתה של תורה, כי היה פום ממלל רברבן. וכן הללו הרמי״א הצדיק מרדזין שאמר עלױ שהוא אדם גדול וצדיק אמת ועוד תוארים. הוא היה מרבה לבקר אצל צדיקי וגדולי הדור, ונסיעותױ נמשכו שבועות וחדשים. הוא עצמו מםפר בהקדמתו לםפר ״שארית ברכה״, לא תוך ױהרא, שהיה מבקר אצל צדיקי דורו בעלי רוח הקודש ושימש אותם, ותוך מסירת־נפש היה נוםע אליהם למקומות רחוקים וביםורים ודחקות שסבל מהנםיעות שנמשכו שבועוח והוא מצא חן בעיניהם וקרבוהו׳ ורבים מהם אמרו עלױ גדולות ונצורות וםמכוהו בסמיכה שיש בה ממש. הכיר ושימש כמעט את רוב גדולי וגאוני וצדיקי הדור׳ וכמעט אצל כולם נזדמן לו לשוחח אתם בדברי תורה וחסידות ולהמ־ תיק סוד אתם. דברים אלה כתב בהקדמתו בשנת ״ברכת בן״ (תרע״ד) באוזירוב. ...

בשנת תרע״ה׳ קודם חג הםוכות, התנהלו קרבות בין שני האויבים בקרבת אוזירוב. הדרכים אל העיר ומתוכה הױ בחזקת סכנה. אך הדאגה לאתרוג לימי הםוכות לא נתנה לו מנוח׳ ומשהגיע לידי עשית מצוה לא החמיצה בלי לחוס על טרחא דגופא או על הוצאות יתירות׳ ובעצמו נחפז למצוא לו אתרוג מהודר. וכן נהג באפית המצות ובטחינתן ובכל ענין. ו״בעידנא דריתחא״ של המלחמה שם נפשו בכפו ונםע לאוסט־ רובצה לבחור לו שם אתרוג. הדרכים שקשקו מגײםות הקוזקים׳ שברחו מנוםת בהלה בשבעה דרכים. ובכל זאת נםע רא״ש

רא״ש ישב באוזירוב על כם הרבנות והצדיקות כעשרים ושבע שנים, עד שפרצה מלחמת העולם בשנת תרע״ד, ופור־ ענױת רבות השתרגו על ראשי יהודי רוםיה ופולין, ובעיקר סבלו היהודים שישבו םמוך לגבול פרוסיה־גרמניד״ שהױ צפוײם לגרוש מטעם שלטונות .צבא רוםיה בתואנה שהיהודים מרגלים לטובת הגרמנים — לפנים המדינה, במרחק רב מערי מגוריהם. תלאות המלחמה נגעו גם לעצמו ובשרו של רא״ש, ולא פעם נשקפה לו סכנת המות׳ והוא לא נפל ברוחו, האמין בה׳ ותמיד נחלץ מצרה. ...