Brody

בספרו ״דרשות הצל״ח״ (ברכות י״א ע״ב ד״ה תנ״ה) הוא מביא את הסיבה העקרית להתנגדותו לשיטת החםידות שהתקײמה בתקופתו8. והוא היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקײם, ברדפו קשות את החםידים וצדיקיהם, ורב את ריבו גם עם רבי יחיאל־מיכל הצדיק מזלוצ׳וב, עד שרבי פנחם הורביץ מפרנקפורט (בעל ״הפלאה״) העתיר על הגאון רבי טבלי מליםא לכתוב לגאון ר״י מפוזנה לבקש את חותנו הנוב״י שלא לגרום צער לאותו צדיק, כי אחױ הרב שמלקה הורביץ מניקלשבורג העיד עלױ שכל כװנתו לשם שמים, ומשום כך אל יבטל אותו צדיק מעבודתױ. ומספרים שלא נשא פנים גם לבעש״ט עצמו, בימי עלומױ כשנזדמן יחד עם הבעש״ט בפונדק אחד בברודי תקפו בויכוח חריף בענינים שונים, ועל דרישתו לתת לו אות שהוא בעל רוח הקודש, ענהו הבעש״ט, כי בליל שבת אמר בשמונה־עשרה ״אתה חונן״. ובכל זאת רחש לו הבעש״ט כבוד והדר, והצדיק מנםחיז׳ מסר בשמו, כי ל״נודע ביהודה״ היתה נשמה חדשה גנוזה במרומים שלא היתה בעולם, עד שהוא עצמו הופיע בעולם״ג, וכן התיצב במערכה רבי חײם מטשרנוביץ נגד הרב הנוב״י על אמירת ״לשם יחוד״, ובםפרו ״שער התפילה״ דחה את דברױ. ואילו רבי חײם הצדיק מצאנז עמד בענין זה לצד הנוב״י שאמנם ידע היטב את שיטת החםידות של הבעש״ט שנבנתה על יםוד ״עבודה שבלב ומחשבה״ בעקבות הכתוב ״בכל דרכיך דעהו והוא ײשר אורחותיך״ (עורה שחר ערך לשמד.), ובכל זאת התנגד לשיטת החסידות, בחששו שמא תגרום נזק לאנשיס שאינם בני־תורה״. והוא אמנם השכיל לראות את הנולד, כי כחמשים שנה אחרי התפשטות שיטת הבעש״ט נבע פרץ בשיטתו ולבשה צורה חדשה, עד שגם רבי נפתלי־צבי הצדיק מרופשיץ הביע דעתו כי יש להעביר את החסידות ולחזור לתחומים שתחמו ראשונים לפי התלמוד והשו״ע.

... והיה מי שאמר שבעל ה״נודע ביהודה״ נולד בחמילניק ולא כאפטא. אין כאן מגמתי להתערב בויכוח זה. על כל פנים אין שום ספק, שהוא יליד הסביבה, שהרי גם אפט נמצאת בקרבת מקום לחמילניק. הוא נולד בױם י״ח בחשון תע״ד. עד שנתו הי״ג למד תורה מפי ר׳ יצחק אײזיק הלוי מלודמיר. בן י״ד הלך לברודי, שהיתה אז ״עיר מלאה חכמים וםופרים״, ביזס הױ חכמים מובהקים כר׳ יצחק הורביץ רבה של המבורג והמקובל ר׳ חײם צאנזר, ושם למד בקלויז הגדול בחבורת צעירים כשרונײם. בשנת תצ״ד נתמנה לאחד מדײני העיר. בשנת תק״ו נתקבל לרבה של יאמפולי (פודוליה) ובשנת תקט״ו נקרא לכהן ברבנות בעיר פראג ששם ניהל ישיבה גדולד,4.

החסידות נחלקה לפי שלשה זרמים ותקופות שוגים. הזרם הראשון והמקורי בױתר היה זה של אוקראינה (װהלין ופו־ דוליה) שבה ישבו ופעלו הבעש״ט מיסד החםיז־ץת וראשיני תלמידױ. הזרם השני הוא זה של רײסין (רוםיה הלבגה), הוא זרם החב״דױת. הזרם השלישי הוא של פולין (הקונגרםאית וגליציה המזרחית והמערבית). ױצר הזרם האחרון היה רבי אלימלך הצדיק מלידנסק. השפעת המתנגדים בפולין לא היתה כה גדולה כמו בליטה ורײסין. אמנם בראשית ימיד. של חסידות זו התאמצו המתנגדים להכחידה מן העולם. בתי הדין בלבוב, ברודי וקרקוב הוציאו חרמים חמורים על אלה ״חדשים מקרוב באו ובים התלמוד עקבותם לא נודעו, העושיפ אגודות אגודות ויניעו תנועות שונות כשכור, האומרים שלא התלמוד הוא העיקר״. אבל החרמים והשמצות לא הועילו מאומה. בפולין נימסו החרמים ונידוײם כקרח מפני שמש קיץ. הצדיקים בפולין לא הוצרכו להתגצל בפני המתנגדים. בתפילתם שהיתה בהתלהבות גדולה וביראה עילאה, באהבת ישראל בלתי מוגבלת, בדביקות, בענוד״ בקדושה ובמופתים ו״המשכת חסדים״ לישראל, כבשו את לבם של יהודי פולין.

... שמו היה חתום בין חתימות רבנים נודעים אחרים של פולין על תקנות שונות, כמו על תקנות למניעת איםור ריבית שהופיעו בתקנת רבנים מטעם הרבנות הװרשאית (װרשד״ ד׳ עקב תרפ״ט׳ אחרי פטירתו) יחד עם חתימות הרבנים יחזקאל ליפשיץ מקאליש, הירש חנוך לוין מבנדין, מנחם מנדל אלתר מפביאניץ, אליהו קלאצקין מלובלין, מנחם מנדיל שטיגברג מברודי ומאיר אראק מטארנוב. ...