Unnamed narrator

בימים הראשונים לא סבלה חמילניק ממוראותיה. להקי המטוסים הגרמנײם אמנם עברו בשמי העיר הלוך ושוב,' אך מבלי לשים לב לתושביה. לפעמים הנמיכו טום ממש מעל הגגות וחזרו כלעומת שבאו. אולם מיד אחרי הכיבושים הראשונים החל לנהור זרם פליטים, על פי תב יהודים, מאיזורי החזית לפנים הארץ — מתוך תקװה להתרחק מהסיכנה הגרמנית המתקרבת בצעדי ענק. כך עברו את חמילגיק המוני פליטים יהודים, בתחילה באמצעי התחבורה המקובלים, ולאחר מכן ברגל. הפליטים בישרו על בואם של הגרמנים בעקבותיהם. הפצרתי בהורי שגם הם יארזו את חפציהם ויעזבו את העיר לפני שיאחרו את המועד. אבי ז״ל לא רצה אף לשמוע על כך. התכוננתי איפוא לצאת מהעיר עם אחי חניגא. בױם ב׳ בלילה, הוא הױם הרביעי לפרוץ המלחמה, נודע בעיר שהמשטרה המקומית מתכונגת לפנותה. השעה היתה אחרי חצות. אמי ז״ל נגשה למיטתי כדי להעירני, אבל מצאתני כבר ער, כױון שהמחשבות על הפרידה הקרובה לא נתנו לי מגוח. התלבשתי בחיפזון ויחד עם אחי נטלתי פרידה מהורי. ״יהיה גורלנו אשר יהיד״ תצילו אתם לפחות את חײכם הצעירים״, אמרה אמי כשדמעות זולגות בעיניד״ ניסיתי להרגיעה כל כמה שיכולתי, מה גם שאני עצמי לא האמנתי שתהיה זו פרידה לעולמים. גם אבי ע״ה היה רואה װרודות. כיהודי אדוק היה מלא בטחון ותקװה בעזרת הד׳.