Eliezer Zaritsky

פות והשוממות בתנאי קױם על אנושײם, רעבים ללחם ממש הושיטו יד־חרוצה לבנין הגדול — הױם העיר תל־ אביב לתפארת. הם הסכימו להתײסר בתנאים קשים על אף העובדה שבבתיהם בחמילניק לא חםר להם מאומה. סבלם לא החל ברגע שדרכו רגליהם לראשוגה על אדמת הקודש כי אם הרבה לפני כן, כאשר בשנת 20—1919 עלו על האניה .105״ עם עוד חלוצים בדרכם לארץ־ישראל. באניה ״105״ הױ שני החמילניקאים הראשונים שעלו לישראל: מנחם רוזנצויג ז״ל ומוטל רוזנבלום ז״ל. בױני 1920 התאםפה קבוצה שניה של חמילניקאים ליד הגבול הגרמני בנדין — סוסנוביץ בלוית ההורים וקרובים. עברנו בחשאי את הגבול ובעזרת מורה־דרך פולני טולטלנו במשך שעות עד שהגענו לטריטוריה הגרמנית. הױ אלה ימי־סױט ולא אחת ארב המװת לחײנו. קבוצה זו כללה את החברים הבאימ : יהודה אהרנרײך ז״ל, אליעזר זריצקי, אברהם למברג ז״ל, ומרדכי פינצ׳יבםקי, קנרצוקר צדוק, ױםף זילברברג, שמחוני, אפלבוים חנוך ז״ל. עם בואגו לגרמגיה נכנסנו למחנה פליטים בקטוביץ. במחנה זה שהו פליטים מכל חלקי פולין, אולם רק חלק קטן מהם רצה לעלות לארץ־ישראל.

בשנות 1919—1920 עלו מחמילניק (נוסף לאלה המוזכרים במאמרים אחרים): מנדל רוזנצװײג ז״ל׳ בנימין אליעזר שמחוגי (פרידמן) ואשתו דבורה אברמוביץ/ מינדז׳יה אבר־ מוביץ׳ ובעלה װלמן׳ יצחק בן־טוב (גרנק), מוטל רוזנבלום ז״ל, יהודה ארנרײך ז״ל, אברהם למברג ז״ל, צדוק קנרצוקר• חנוך אפלבוים, יצחק אםפים, מרדכי פינצ׳בסקי, אליעזר זריצקי, אברהם װיגודני׳ משה םמבורםקי׳ הרש־אלי פלדמן׳ ױסף זילברברג׳ דב דיאמנט׳ חײם קװשניבםקי עם האחים שלו : דב ויחיאל ומשפחתם וחנה וױזנבלום. ...