Jacob Silman

מטבעו היה יעקב חולם ואידיאליםטן׳ אבל לא היה מאותם החולמים הפורשים להם בצנעא מן העולם והמונו, משתקעים במחיצת מחשבתם ומוצאים את אשרם ויםוריהם באוהל רוחם הבודד. האידיאלױת של םילמן היתה אידיאלױת ױצרת״ משאת נפש הנובעת מתוך החײם וחוזרת אליהם ומעשרתם• מעולם לא נשמעו מפױ דברי תרעומות וקובלנות של יאוש• כאילו לא ראה את המציאות הקשה בארץ אלא מתוך אספקלריא מאירה תמיד. אבל אילו היה אדם מתבוגן יפה בפנױ, היה רואה לעתים את הצער רובץ על מצחו ובולט מתוך עיגױ. םוד־הצער החשאי היה נושא עמוק בלבו ולא גילהו לשום אדם. אין לדעת אם דאגת המשפחה שהשאיר בפולין הטרידה את מחשבתו, איך לשפר את מצבו הכלכלי עד שױכל להעלותה ולנהל חײ משפחה מסודרים. אף פעם לא העלה את דאגתו על פױ, ומ״שם״, מפולין, כנראה גדל עלױ הלחץ לעשות מעשה ולא לפםוח על הסעיפים... והרי על אף התלאה במחנה לא הםתלק מתכונות של אהבת ארץ־ישראל ואהבת עם ישראל, הוא דבר באהבה ובהערכה גם על הללו החפשים הבונים את א״י, הםוללים כבישים ומקימים ישובים ואפילו אם הם מחוגי החילונים. חיבתו לארץ ...