Silman

מטבעו היה יעקב חולם ואידיאליםטן׳ אבל לא היה מאותם החולמים הפורשים להם בצנעא מן העולם והמונו, משתקעים במחיצת מחשבתם ומוצאים את אשרם ויםוריהם באוהל רוחם הבודד. האידיאלױת של םילמן היתה אידיאלױת ױצרת״ משאת נפש הנובעת מתוך החײם וחוזרת אליהם ומעשרתם• מעולם לא נשמעו מפױ דברי תרעומות וקובלנות של יאוש• כאילו לא ראה את המציאות הקשה בארץ אלא מתוך אספקלריא מאירה תמיד. אבל אילו היה אדם מתבוגן יפה בפנױ, היה רואה לעתים את הצער רובץ על מצחו ובולט מתוך עיגױ. םוד־הצער החשאי היה נושא עמוק בלבו ולא גילהו לשום אדם. אין לדעת אם דאגת המשפחה שהשאיר בפולין הטרידה את מחשבתו, איך לשפר את מצבו הכלכלי עד שױכל להעלותה ולנהל חײ משפחה מסודרים. אף פעם לא העלה את דאגתו על פױ, ומ״שם״, מפולין, כנראה גדל עלױ הלחץ לעשות מעשה ולא לפםוח על הסעיפים... והרי על אף התלאה במחנה לא הםתלק מתכונות של אהבת ארץ־ישראל ואהבת עם ישראל, הוא דבר באהבה ובהערכה גם על הללו החפשים הבונים את א״י, הםוללים כבישים ומקימים ישובים ואפילו אם הם מחוגי החילונים. חיבתו לארץ ולישובה קירבה

... כללית לא היתה קײמת כלל, ולכן גם העבודה הצױנית הכללית היתה מוטלת על שכם המזרחי. ועוד פעולה מױחדת קבע לו םילמן: לנאום שנה שנה בױם הזכרון של הד״ר הרצל, בכ׳ בתמוז, על ערכו בתור מנהיג, באולם המזרחי, שהיה מקושט שחור. ...

... במועצה הריאורגניזצױנית של הפו״מ שהתקײמה בירושלים בימי כז —כח אדר תרפ״ה מתח םילמן בקורת חריפה על הנעשה ושלא נעשה ועל הםדר בחלוקת עבודה בתל־אביב, הראה על המצב הרע של החברים, על התפקידים הגדולים שיש לפנינו ועל היחס הבלתי־תרבותי השורר בין החברים, מה שמביא לידי אי הבנה ומפריע בעד העבודה. הוא דרש משמעת הסתדרותית חזקה ושינוײם בדרכי עבודתנו בעיר ובכפר שיתאימו למצב הנוכחי. הוא הראה כמו כן שהועה״פ לא עשה שום דבר כדי לברר לחברים בגולה על אופני הבנין והתחיה של ההסתדרות הכללית ועל יחםה של ההנהלה הצױנית אלינו. ...

מאז שובו לפולין התנגד םילמן לכװן הבעל־ביתי ששלט בתנועת צעירי־המזרחי, בתבעו ױתר חלוצױת והכנות לעליה וגישה ױתר ערה לעבודה הגופנית. לדעתו, אילו העולים הראשונים של הפועל־המזרחי הױ מתכוננים ױתר לעבודה בפולין — הױ יכולים לעמוד ױתר בעוז נגד מתנגדיהם ממפלגות השמאל, ולא הױ זקוקים לעזרת מרכז המזרחי. גם השם ״צעירי מזרחי״ עורר אצלו צליל בלתי םימפטי, במצאו שחלף כבר הזמן של צעירי־מזרחױת שאינו אלא שם בעלי־ ביתי, שאינו הולם את הנוער הדתי השואף לגדולות ונצורות בארץ האבות. אמנם הוא לא הסכים לדעת אלה שתבעו שנוי שם ל״הפועל המזרחי״. שם זה לצעירים דתײם בפולין היה מהפכני ױתר מדי לפי הרוח ששררה במשפחה הדתית־יהודית, והוא חיפש לו שם־בינים שיהא הולם את האגף הימני והשמאלי כאחה ויכוח זה מצא את בטוױ גם בעתונות המזרחית, ואף גוםדו חוגים של חברים ששאפו לשינוי ערכין בחײהם גם בפולין. מאידך, באה הדחיפה לכך גם בעקב הלחץ הכלכלי על יהדות פולין מטעם השלטונות בעקב גורמים אנטישמײם. והיהודים החלו להרגיש שאמנם מױתרים הם בפולין המדיגה שבה ישבו קרוב לאלף שנים ...