Ahad Ha'am

אומרים, שהשבת שמרה על עם ישראל, יותר משהעם שמר על השבת (אחד-העם) -- וזה נכון, ביחס לשבת בעיירות. את העניות, את הניוול והניוון הרגישו בעיירה רק בימות החול. כשהגיע היום החמישי, התחילה ההתעוררות לשבת; התחילו הנשים לדאוג לקמח לחלות. ליין לקידוש, לבשר; התחילו הקינות בבתי העניים, על חוסר כסף לצרכי שבת : הגברים התרוצצו, מי להשיג הלוואה, מי לנגוש בבעל-חוב, ומי שנשא עיניו אל ההרים מאין יבוא עזרו... הקצבים הסתדרו על שולחנותיהם עם בשר, עם הקרביים והמעיים, והשוק התמלא צעקות הנשים. ביום הששי היתה העיירה מתמלאת מיושביה. כי מיהרו כל אלה, שחזרו בכפרים ובירידים, לשוב לנוויהם ולהתכונן לשבת קודש. שבו, מי בקרון טעון תוצרת הכפר, ומי ברגל עמוס שק לעייפה על גבו מטוב הכפר: החייט חלף עבודתו במחט, הסנדלר חלף עבודתו במרצע; ומי ששב בשק ריק, כי לא הזמין ה' דבר לידו -- והוא מתכונן לשמוע את קללות זוגתו ואת טענותיה על ,המפרנס שלה"; זה הולך ישר לחיה-ציפה (ראה הלאה) ומבטיח לשלם בשבוע הבא: הלעולם יזנח. ה" רק לא לשוב בירים הלקות לעזוגתו הלקרהי;..

הוא ידע מתי כתב טולסטוי את ה,מלחמה ושלום* ודוסטו- יבסקי את ,האחים קרמזוב" אין לדבר על תאריכים בתולדות הספרות באידיש. יתר על כן. הוא גם ידע על היחסים האישיים בין מנדלי לביאליק או אחד העם. ואת כל הנעשה מאחורי הקלעים בין אנשי מדע, ספרות ופוליטיקה. ...