Bialik

... בדוד-הורודוק התקיים חוג חובבי הבמה, אשר הציגו מפעם לפעם מחזות שונים. הנטיה לבמה היתה קיימת מזה זמן רב. עוד בימי מהפכת 1905 היו החובבים י. גוטליב והלמן מצטיינים בהקראות מכתבי שלום-עליכם, י.ל. פרץ, ביאליק, ...

... בעצם לא היה בה שום דבר מיוחד. כמוה כמאות עיירות ב,תחום המושב" לשעבר. עיין מנדלי, פרץ, שלום-עליכם, שלום אש, ביאליק וכל חבורת הסופרים בני הדור ההוא; ודויד-הורודוק תעלה לפניך כולה כמות שהיא, על יהודיה וגוייה, גביריה וקבצניה, על מפלגותיה ואלרגוניה. הכל, בכל, כל, ככתוב. אולם מעלה גנוזה אחת לה -- עיר ילדותי היא. וילדות רק אחת בחיים זוכה לה אדם, ועיר-ילדות רק אחת הנה. וכל שתרחיק ממנה, תחוש במציאותה, כל שתמרוד ותסתלק מעברך, הרי הוא חי בך, חלק מישותך הוא ומים רבים לא ישטפוהו. ...

אומרים כי ארץ-ישראל נמזגה ללב ילדים יהודים על-ידי החומש והסידור, הסליחות והקינות. אומרים כי חרובים של ט"ו בשבט, אבטיחי וענבי ראש-השנה הם שנסכו חיבה לארץ. ייתכן. אולם בעירי -- בשירה קידשנוה. עוד בטרם יספר פרישמן על קבר-רחל והחגיגות במירון והכותל המערבי, עוד בטרם התעתד ,וולוולה" של טשרניחובסקי ,ללכת" לארץ-ישראל ; ואפילו בטרם שוב ,הצפור" של ביאליק מארצות-החום אל חלוננו -- התדפקה הארץ על דלתותינו. אליקום צונזר, דוליצקי, אימבר וחבורתם הזדמרו במקומנו בקולות צלולים ורעננים של נערים ונערות. מה שלא עשתה התפילה והאמונה בביאת הגואל. עשה השיר הנוגה, המתרפק ומתחטא של משוררי חיבת-ציון; ומה שלא עשה ה,מזרח" שנערות בישראל רקמוהו במו ידיהן ותלוהו לראווה, עשו הגלויות המצויירות שבאורח-פלא הגיעו אלינו, ושם משמר-הירדן כתוב עליהן, רחובות וקסטינה; ועשה האלבום של צמחי א"י המיובשים אשר שמות מ,שיר-השירים/ התנגנו בהם. חיבת ציון וחיבת החיים, התרפקות על ארץ-ישראל והתרפקות על החיים -- שתיים שהן אחת היו, ונתנו חיות זו לזו.

בשדות הקמה, בין הגבעולים הגבוהים נפגשים עם המבוגרים יותר, כגון: ז. אלפינר, זאב בסביץ וייבדל לחיים, ש. קווטני, קוראים הם בשירי ביאליק או טשרניחובסקי, שזה עתה הופיעו. מתווכחים ומתנצחים על כל מלה ותג. לפעמים יוצאים לעברה השני של העיר, אל בית-הקברות החדש. צועדים בין הקברים, והגבורים שבינינו סרים אל קברות הצדיקים וקוראים את ה,קוויטלאך" שהכניסו לאהלו של הצדיק. ...

נשפי ריקודים טרם היו אז. והיו הערבים עוברים בקריאות ובויכוחים במשך שעות תמימות. איש-איש במקצועו. שוסטקובסקי היה קורא מיצירות פושקין, לרמונטוב או טולסטוי. מומחה גדול לקריאה ולדקלום היה נחמיה פילבין. פעם הפתיע אותנו בדקלמו את ,המתמיד" ו,בעיר ההריגה* לביאליק בעל-פה. הוא נתמחה גם בקריאות מיצירותיהם של סופרי עברית ויידיש שהתחילו להגיע אלינו בימים ההם: כתבי מנדלי, חליפת המכתבים של מנחם-מנדל עם שיינה- שיינדל זוגתו. רושם עז עשה עלינו ,ביי נאכט אויפן אלטען מארק" לי. ל. פרץ, כן כתביו על החסידות. ש. רזניק היה מארגן את ה,שירה בציבור". הוא היה משורר אצל השול-חזן ויד לו בנגינה. זאב לוצקי היה מומחה גדול לתנ*ך, ולכל דבר היה מביא פסוק כראיה. הוא אף הציע שנדבר בינינו רק עברית, אך לא הכול הסכימו לכך, בעיקר הלומדים בבית-הספר הרוסי. לא פעם השתתפו גם מבוגרים בקריאות, בעיקר מכתבי שלום-עליכם. ...

אך הנה גם מקצת נחמה. התחלות זעירות. רמזים קלים. ,קבוצה", ,תא החברה הסוציאליסטית בארץ-ישראל". יצור אכזוטי שכזה, ויש בו ממש, ועתיד ותקוה. מרידה, עבודה, שוויון, מלחמת- מעמדות, אחוות"עמים -- תחת שמי תכלת ועל אדמה שוממה. מהפכה סוציאלית קטנטנה שלנו. במו ידינו. למעננו. קפוץ קפצו כאילו ביאליק וגורקי וא.ד. גורדון, הרצל ופרץ וטשרניחובסקי. בורוכוב ולנין, כלם יחד קפצו לתוך שורות הפרוזה הפובליציסטית המוצקה שבחוברת, התמזגו בתוך התכנית ועמדו על האבניים. ...

... (ביאליק, המתמיד).

הוא ידע מתי כתב טולסטוי את ה,מלחמה ושלום* ודוסטו- יבסקי את ,האחים קרמזוב" אין לדבר על תאריכים בתולדות הספרות באידיש. יתר על כן. הוא גם ידע על היחסים האישיים בין מנדלי לביאליק או אחד העם. ואת כל הנעשה מאחורי הקלעים בין אנשי מדע, ספרות ופוליטיקה. ...