Land of Israel

... מאידך גיסא -- גותקה דוד-הורודוק מן העולם החיצוני. נותק הקשר עם אמריקה ונסגרה הדרך לארץ-ישראל והתכונה לעלייה של בני נוער רבים -- עלתה בתוהו. ...

החל זרם אמיגרציה חזק. אחרי זוועות המלחמה, לא היה רצון להשאר בדוד-הורודוק. בהתחלה זרמה האמיגרציה לאמריקה -- ולאחר מכן -- כשנתקלו בקשיים בנסיעה לאמריקה -- נסעו יהודים לארגנטינה, קובה וקנדה ולכל מקום אחר שלשם אפשר היה להגר. נוסדה קבוצת ,החלוץ", במטרה לעליה ארצה, אולם אחרי מאורעות מאי 1921 בארץ-ישראל נפסקה העליה והקבוצה נשארה בדוד-הורודוק. ...

... הפעולה לרכישת כלי עבודה, היתה להפגנה גדולה למען ארץ-ישראל העובדת. ועדה מיוחדת נקבעה לשם הגשת עזרה לחלוצים. שבאו מרוסיה המועצתית.

... בינתים אסרו הסוויטים וגירשו משפחות פולניות שלא הספיקו לעזוב את העיר יחד עם הצבא הפולני. כן גורשה משפחה יהודית שישבה בכפר שעל הגבול ונאסר גם אחד העסקנים הקומוניסטיים שהיה פעיל עד כה. כעשרה מבני הנוער היהודי עזבו בחשאי את ד.-הורודוק ועברו לוילנא, שנמסרה אז עלדידי הסוויטים לליטא -- מטרת פניהם היתה להגיע לארץ-ישראל.

ארץ"ישראל במקומנו מצויה היתה בפינות הרבה, וקודם-כל בחדרים המתוקנים של שלמה זגורודסקי ושמעון לייכטמן, שם קראו את ה,עברי* ב,נגינה" הנכונה, והלימוד הראשון היה ספר מצוייר, אשר סיפורים מופלאים בו, ואפילו מעט ממשלי קרילוב ולאפונטיין ומאמרי חז"ל, ,שפה חיה" היה שם הספר. וכשמו כן הוא. נסך חיות בילד. וגם אלה שלא זכו ללמוד תורה מפיהם, באשר ה,מיתודות" הפחידו יהודים יראים ושלמים, ובניהם הוסיפו להתחמם באורה של תורה ב/חדר" -- הרי בנים אלה הגיעו אף הם לארץ-ישראל ע"י הספריה של שלמה זגורודסקי, המלאה ספרים על ,גיבורי האומה" ו,כל אגדות ישראל? וכהנה וכהנה. ...

אומרים כי ארץ-ישראל נמזגה ללב ילדים יהודים על-ידי החומש והסידור, הסליחות והקינות. אומרים כי חרובים של ט"ו בשבט, אבטיחי וענבי ראש-השנה הם שנסכו חיבה לארץ. ייתכן. אולם בעירי -- בשירה קידשנוה. עוד בטרם יספר פרישמן על קבר-רחל והחגיגות במירון והכותל המערבי, עוד בטרם התעתד ,וולוולה" של טשרניחובסקי ,ללכת" לארץ-ישראל ; ואפילו בטרם שוב ,הצפור" של ביאליק מארצות-החום אל חלוננו -- התדפקה הארץ על דלתותינו. אליקום צונזר, דוליצקי, אימבר וחבורתם הזדמרו במקומנו בקולות צלולים ורעננים של נערים ונערות. מה שלא עשתה התפילה והאמונה בביאת הגואל. עשה השיר הנוגה, המתרפק ומתחטא של משוררי חיבת-ציון; ומה שלא עשה ה,מזרח" שנערות בישראל רקמוהו במו ידיהן ותלוהו לראווה, עשו הגלויות המצויירות שבאורח-פלא הגיעו אלינו, ושם משמר-הירדן כתוב עליהן, רחובות וקסטינה; ועשה האלבום של צמחי א"י המיובשים אשר שמות מ,שיר-השירים/ התנגנו בהם. חיבת ציון וחיבת החיים, התרפקות על ארץ-ישראל והתרפקות על החיים -- שתיים שהן אחת היו, ונתנו חיות זו לזו.

גם הסתדרויות נוער והסתדרויות בוגרים יש לך פה, מכל האגפים הציוניים. וקיבוץ של ,הנוער הציוני" אף הוא קיים, עובד ונהנה מתמיכתם המוסרית והחמרית של יהודי העיירה. עולים מפה ארצה יחידים וכן משפחות שלמות ; כי עַל כן בחלו יהודים אלה בחיים חצי-גלותיים וחצי-עבריים ובוחרים הם לעלות ולכונן חיים עבריים שלמים בארץ-ישראל. ...

... חוברת לא-עבה, עטופה כחול, נתגלגלה ,גלגול-מחילות" מארץ ישראל לגולה, ובאחד הימים, בראשית שנות העשרים. הגיעה לעיירה. ...

... לאחר המלחמה נדדו אלה מארץ לארץ ורבים מהם לארץ-ישראל הגיעו. ...

... אבל את הדרך הזאת האירה תמיד האידיאה הקדושה של הציונות הגואלת ורוב בני הנוער שבחרו בה הגיעו לעלייה ולחיים חדשים בארץ-ישראל.

סניף ,החלוץ" בעיר הלך וגדל, אף כי לא כלל את בוגרי תנועת-הנוער, כגון: השומר- הצעיר, פרייהייט וכו'... נידפקו על דלתותיו בני הנוער הבלתי מאורגן, שהיו כעין ,סתם חלוצים", אשר נמשכו לתנועה לאו דווקא מתוך אידיאליזם, כי אם פשוט, מתוך שאיפה להגיע לתור היציאה להכשרה, על-מנת לזכות לעלות אחר-כך לארץ-ישראל. ואמנם גדל הסניף והתפתח והיה לגורם ...

... כמה תכניות וכמה דרכים חיפש אבא, וכמה מאמצים עשה -- כדי להגיע ארצה, כמה חלם וערג לבוא היום שהבן-יחיד שלו יעלה ארצה ויפתח את השער לפני בני המשפחה. זוכר אני את דבריו לפני אנשים שעמם שוחח על נושא זה. ,קודם אעביר את לבי לארץ-ישראל (הכוונה לי -- לבן) ואחרי זה אגיע" אף אני בודאי". כמים נשפכו דמעותיו בשעת הפרידה, ותפילתו ליותני בדרך. העגלה זזה מן הבית, כשעיני המשפחה מלוות את בנם ואחיהם היחירי בתקוה, שבמהרה יתראו אתו -- ולא זכו. ...

... בארכיון נשתמרו תעודות. פרוטוקולים ודו"חים של כל הישיבות במשך שבע שנים, שהייתי מזכיר ,,החלוץ-המזרחי? ,וצעירי מזרחי" בדויד-הורודוק. סוף סוף החלטתי לעזוב את הכל ולעלות לארץ-ישראל והחלטתי זו הוצאתי לפועל, בעזרת השם, במשך זמן קצר. ...

הדבר היה בראשית שנת 1918. הייתי אז בדרך מדיטרויט ללוס-אנג'לס, ונתעכבתי לימים מספר בסאן-פרנציסקו. בראש וראשונה יצאתי לשוטט ברחובות כדי למצוא בית מסחר לעתונים יהודיים, ולדעת מה נשמע בעולמנו היהודי. להיטלטל בדרכים ימים אחדים ללא עתון יהודי ביד -- היה זה למעלה מכוח אנוש בימים ההם. כשהשגתי עתון נזדקרה לעיני מיד הידיעה שנוסד לגיון יהודי למען ארץ-ישראל. אף נימנו שמות המתנדבים הראשונים. זרם חשמל עבר בגופי והרעיד את עצמותי. ומיד היתה החלטתי נחושה : להתנדב ללגיון. כעבור שבועות אחדים הופעתי ברחוב במדי צבא. לא עשיתי צעד זה מאהבת גבורה או מרדיפת כבוד. ידעתי גם ידעתי, שמבחינה צבאית אין ערך וחשיבות מרובה ללגיון, אך גדול ערכו לאין שיעור מבחינה מוסרית ולאומית. למרות שמספר החיילים היהודים בכל צבאות המלחמה היה גדול למדי -- נמצאו אלפי בחורים שהתנדבו מרצונם הטוב ללגיון מתוך רגש לאומי טהור. הלגיון העברי היה גרעין של צבא עממי במלא 0 - יי מובן המלה. כל שכבות העם היו מיוצגות בו, ולכולם זוייל הגדוד העברי במלחמת העולם הראשתה | היתה מטרה אחת ויחידה: להחזיר את ארץ-ישראל זעלנער פון יידישן גדוד אין דער ערשטער לעםיישראל. זוכר אני את יום ה-21 באפריל 1918, וונולמ מלחמה בשעה שהפלגנו לקנדה והתחלנו באימונים. הקצינים היו בחלקם יהודים ובחלקם לא יהודים. בכל פעם נוספו מתנדבים חדשים. הדבר היחידי שהבדיל אותנו מיתר החיילים היה ה,מגןדדוד" על

... הייתי הראשון לעליה ארצה מדויד-הורודוק יחד עם המשפחה ב- 1924, ואף כי לא הייתי ציוני נלהב. באקראי היה הדבר. בעברי ערב אחד בפינסק ברחוב, הגיעוני צעקותיו של שען אחד אל פיינשטיין, מזכיר ה,משרד הארצי-ישראלל" בפינסק : אני רוצה לעלות לארץ-ישראל. -- ,אנו שולחים עובדי-אדמה בלבד" -- השיב פיינשטיין. ניגשתי אל פיינשטיין ורעיון-פתע שנצנץ בי פיתני לאמור לו: ,אביא לך אישור מהנסיך רדזיביל, כי עובד-אדמה אני, התתן לי לעלותי? ,תעלה" השיב. מיד הריצותי מכתב לגיסי הרשל צ'ציק בדויד-הורודוק, והאישור הגיע כעבור שלושה ימים. כמחצית השנה לאחר מכן עליתי ארצה. ...

את ברכתם ליציאתנו לדרכנו הרחוקה, כי היינו המשפחה הראשונה מד.ה. בת שמונה נפשות שהעיזה לצאת לארץ ישראל. ...

... עד היום יצאו כבר מבית-הספר 5 נחזורים (יותר מד 100 איש). חלק רב מהם ממשיך את חוק למודיו במוסדות ,תרבות* כגון: בגימנסיה, בסמינריון, בטכניון (בוילנא), בבתי-ספר למלאכה חלק עלה לא"י וחלק עובד בקבוצים. ...

בשנת 1918, משנפתחו הגבולות, עברנו לדויד-הורודוק, עיר מולדתו של הדוד. 7 שנים לאחר מכן עליתי אנכי ארצה, ואילו אברשה אחי נסע לוילנא להמשיך את לימודיו בסמינר. ידוע ידע אברשה כי אין יד הדוד משגת לשאת בכל הוצאותיו, ולפיכך עשה כמיטב יכלתו להתפרנס משעורים: אך עיקר העזרה מאת הדוד ניתנה לו, משסיים אברשה את חוק לימודיו נכנס להוראה בבית-הספר ,תרבות"? בדויד-הורודוק, וכעבור זמן קצר נתמנה כמנהלו. את מיטב אונו ומרצו השקיע בבית-הספר, והיה אהוב על המורים והתלמידים כאחד. עשה נפשות לציונות בין התלמידים, ואירגן את הנוער לתפקידו העיקרי : דיבור עברי בכל אשר פנה. אף ההורים נאלצו לדבר עברית עם ילדיהם. ...

... ובעזוב אותו ידידו הרב שניאור זלמן שפירא ז'יל שיצא את ד.-הורודוק כשנה לפני החורבן והשואה -- היה כבר מצבו ללא נשוא. הוא פנה ואמר לרב שפירא בהפרדו ממנו, קשה עלי פרידתכם, מי יודע אם הצער, הגעגועים, המצב ומחלת אשתי, לא יכרסמו את שארית לבי. מתנחם אני בזה, ששלשה מבני נמצאים בארץ ישראל, מי יתן לי אבר כיונה, ואעופה לארץ קדשנו, בכדי ליהנות מזיו השכינה האופף את ארץ האבות. ...

... כשהחלה העליה לארץ, היתה באה להיפרד מן העולים והיו פניה להבים וכולה רוך וחמימות. ומקנאה היתה בעולים, ודאי, קנאתה היחידה בחייה. ...

... משעבר השלטון בהורודוק לידי הסוביטים, עוד נשתהה הרב שפירא כשבועיים במקום, ומשנמסרה וילנה לידי הליטאים, החליט לצאת שמה עם אשתו, כדי להיות קרוב יותר לארץ- ישראל.

ר' שמעון היה שמח על זכותו להמצא בארץ הקודש. תמיד מחייך ואף פעם לא ראינו אותו מרוגז. ...

... יחד עם קבוצת עסקנים ציוניים יצא לוילנה ב-1940 ועמד עוד בקשרים עם הארץ ועם נציגות מחלקת העליה בקושטא, עד שלא נשארה עוד כל דרך לעליה, ואז עלה בדרך נדודים והגיע לארץ, בעוד משפחתו יוצאת עם אחרוני העולים דרך טריאסט. ...

... זכה ביחד עם אשתו וחלק ממשפחתו י. ל. לעלות ארצה וליהנות מקדושת הארץ. זכה לגבורות ולקיום לימוד התורה כמעט עד יומו האחרון. נפטר בצלילות הדעת, ,קוראים! ועלי ללכת !... אלה היו דבריו האחרונים. ...

... ומה יהיה לעתיד לבא ? כשיבוא המשיח ? מה נעשה בבתי הכנסיות והישובים שבנינו בפולין ? -- הא כיצד! לעתיד לבא, כשיבוא המשיח, ודאי יעביר הקב"ה את פולין עם כל ישוביה, בתי מדרשיה וישיבותיה לארץ ישראל". (מתוך קידוש השם לשלום אש. שיחה בין רבי יונה המחבר ומנדל הפרנס מזלוצ'ב). ...

... מיד נטל הקב"ה חלק מארץ ישראל שהיה חבוי אצלו בשמים, מיום שחרב בית המקדש, הורידו ארצה ואמר :

... קוד אזכורה נערים ונערות משכימים לקום ופעמיהם אל מחוץ לעיר, אל החורשות והיערות להקים שם מחנות ולבלות יום תמים בחיק הטבע. היו אלה בני נוער שהכינו עצמם לחיים חדשים, ומרכז החיים היתה אז ארץ-ישראל ותנועת התחיה הלאומית. ...

והיש הסתפקות במועט, בעניני-חומר, כהסתפקותכם. והתמסרות והעפלה לצרכי רוח, כהתמסרותכם והעפלתכם ? אזכרה את בתי-הספר העבריים, שרבים מספור היו קשייהם, ובכל אלה עמדו והורו לקח לתשעים למאה מילדי העיירה. אזכרה את צלילי העברית המדוברת, שנישאו על שפתיהם של ,בני יהודה"* האמיצים, שחייהם קודש להשרשתה בעיירה ומחוצה לה. הנה בית- היתומים, הספריות, המועדונים, בתי-כנסיות -- וכל כולם רוח ציון שורה על כל בית. זו ההתמסרות לציונות ולארץ-ישראל, עד כי, דימית לפרקים, שעל אדמת ישראל עומדות רגליך. ...

... אז, בדורות ההם, כשהיתה זכות גדולה לעלות לארץ ישראל ולהטמן בעפר קדשה -- לא היתה זאת תופעה תדירה. מעטים מעטים לקחו להם זכות זאת. רק מי, שבאה עליו הסכמה כללית, ללא צל של ערעור וספק. כאילו נאמר עליו: כי לו נאה, כי לו יאה, -- רק כזה נפרד בערב יומו מבני משפחתו ומאנשי מקומו ויצא לעלות לארץ האבות, להשיב בה נשמתו לאלהים, ולהנצל מצער גלגול מחילות, בבוא שעת תחית המתים. ...

אלה היו שנים : מרדכי הזגג. איש תם וישר מפשוטי עם, דל ועני כל ימי חייו. והשני משה קוטש, עושה תנורים לפי מקצועו גם כן עני גדול בגופו וברוחו. הם היו רגילים להפליג לדרום רוסיה לעבד שם בקיץ. משם נסחפו, כנראה, עִם זרם העליה השניה לחפש עבודה בארץ. שהו בה כמה ששהו, והארץ כשם שקלטתם, כן פלטתם, וחזרו לכפר ואיש לא ידע מה ומה. ולא :בא בדין עליהם, מטענם הרוחני היה למטה מאפס. וידוע גם ידוע, שמעטים מאד מבני העליה השניה עמדו בכל הנסיונות ונשארו בארץ, כתשעים אחוז ממנה יצאוה. רק 10% נשארו בארץ. לעומת זה זכה הכפר ושמש אכסניה לכינוס אזורי של ,החלוץ". זה היה בעיצומה של העליה הרביעית. בפסח שנת תרפ"ה 1925 באו מסטולין ומהורודוק ומן הסביבה כמאה חלוצים לדון בתכנית להכשרה, להתכונן לעליה לארץ. ...

ברל המשיך בפעילותו המהפכנית, בתעמולה נגד משטר הצאר הרקוב, עד שיום אחד נתפס בידי המשטרה והועמד למשפט. יצא גזר דינו, כדין רוב המהפכנים בזמן ההוא, להשלח לסיביר. קבוצה שלמה היו ועלה בידם להמלט מסיביר ולבא לקנדה. בקנדה היה המהפכן לאיש שדה ומשק. עברו שנים. בעל המשק הצליח וחסך סכום הגון של כסף. באו ימי הגדודים וימי בלפור וע,מדינה ליהודים? מרחפת בחלל האויר, ולא איש כברל ישב על סיר הבשר בארץ הדולרים. משאת נפשו להיות חלוץ בארץ ישראל, חלוץ המשק והחקלאות העברית. ...

תהיינה השורות האלו יד למהפכן הזה שמביצות פולסיה הוגלה לסיביר הקרה, מסיביר הקרה נמלט לקנדה, ומקנדה עלה לארץ ישראל. ...

(הפרק ,העליה לארץ ישראל") כסף לכרטיס הלא לא היה להם לא לרכבת ולא לאניה. ברגל הגיעו לעיר הנמל אודיסה, ומאודיסה באניה -- לא אניה הפליגו לארץ ישראל. ...

... בדרך מסיביר לארץ-ישראל היו, כידוע, תחנות בינים במחנות הפליטים בגרמניה. ...

... די יוגנט האט, ניט זעענדיק פאר זיך קיין צוקונפט אין דארף, אנגעהויבן אויסוואנדער]ן. דער גרעסטער טייל פון זיי האט עולה געווען קיין ארץ-ישראל. אדאנק דעם טאקע, איז יעצט דא אין לאנד א פארהעלטניסמעסיק גרויסע צאל רובליער יירן. ...

מיט געמישטע געפילן האט די יידישע באפעלקערונג אויפגענומען די נייע מאכט. פון איין זייט איז מען געווען צופרידן, ונאס מען איז אויסגעלייזט געווארן פון דער פוילישער מאכט, וועלכע האט באוויזן פאר דער קורצער צייט פון איר הערשאפט ארויסצוווייזן איר אנטיסעמיטישן פרצוף. איבערהויפט אלז מען געווען צופרידן, וואס ס'האט זיך סוף-סוף געענדיקט די שפאנונג פון לעצטן מאנאט. פון דער צווייטער זייט, אבער, איז דאוויד-האראדאק מיטן אריינטרעטן פון דער רויטער ארמיי, אפגעשלאסן געווארן פון דער אויסערלעכער וועלט. ס'איז איברגעריסן געווארן די פארבינדונג מיט אמעריקע און ס'איז אפגעשלאסן געווארן דער וועג קיין ארץ-ישראל, וווהין פיל יוגנטלעכע האבן זיך געגרייט עולה צו זיין. ...

... ס'האט זיך דאן אנגעהויבן א גרויסער עמיגראצע שטראם. נאך די גרויל איבערלעבונגען אין צייט פון קריג, האט מען ניט געוואלט פארבלייבן אין דאוויד-האראדאק. צוערשט איז ידער עמיגראציע שטראם געגאנגען קיין אמעריקע. דערנאך, אז ס'איז שווערער געווארן צו פארן קיין אמעריקע, איז מען געפארן קיין קאנאדע, קובא, ארגענטינע. מ'איז געפארן וווּ ס'האט זיך נאר געלאזט. ס'האט זיך אויך געגרינדעט א החלוץ-גרופע, כדי עולה צו זיין קיין ארץ-ישראל, אבער צוליב די געשעענישן אין יאר 1921 אין ארץ-ישראל, איז די עליה אפגעשטעלט געווארן און די גרופע איז געבליבן אין דאוויד-האראדאק.

... באזונדערס האפנונגסלאז איז געווען די לאגע פון דער יוגנט. די, וועלכע האבן געקענט זענען מיט אלע וועגן אוועק פון שטעטל, די מערהייט האט עולה געווען קיין ארץ-ישראל און די וועלכע האבן ניט געקענט, צוליב די עליה-באגרענעצונגען. עולה זיין (זיי זענען געווען די איבער- וועגנדע מערהייט פוז דער שטעטלשער יוגנט), האבן פאר זיך קיין אויסוועג ניט געזען.

... צ.ס. האט מיט גרויס דערפאלג דורכגעפירט די געצייג קאמפאניע אין דאוויד"-האראדאק. דאס איז געווען די ערשטע גרויסע, דעמאנסטראציע פארן ארבעטנדן ארץ-ישראל און אלע האבן מיט פרייד געגעבן געצייג פאר די ארץ-ישראל ארבעטער. ...

6 * % אין דאוויד"האראדאק האט אויך עקזיסטירט א ספארט-קלוב ,הכוח", וועלכער האט אויסגעבילדעט א גאנץ שטארקע פוטבאל-מאנשאפט. די פוטבאל-מאנשאפט האט זיך געהאלטן א פאר יאר און מיטן עולה זיין קיין ארץ"ישראל פון די הויפט"שפילער איז זי דערנאך ליקווידירט געווארן. ...

... איבער א צענדליק יידישע יוגנטלעכע פון שטאט., האבן פאר דער צייט אין געהיים פארלאזט דאוויד-האראדאק און זיך באקומען קיין ווילנע, וועלכע איז דאן דורך די סאוויעטן אוועקגעגעבן געווארן צו ליטע. זייער ציל איז געווען זיך פון דארטן צו באקומען קיין ארץ-ישראל. ...

... ווען כ'האב, מיט יארן שפעטער, געטראפן צביהן אין ארץ-ישראל, אלס פרוי קראוס, האב איך מיט צופרידנהייט געקענט פעסטשטעלן די אמאליקע ריכטיקע אפשאצונג און באווונדערן די אומענדלאכע צערטלעכקייט, דאגה און ליבע מיט וועלכע זי האט ארומגע- רינגעלט איר מאן און אירע שוואכע עלטערן. זי האט קיינמאל קיינעם ניט פארגעסן. שטענדיק געדענקט יעדע טובה וואס עמיצער האט איר געטאן. ...

מי יתן וכל היקר שהיה בעירנו, יעלה נבטים של תחיה וחפץ חיים לאודים המוצלים -- למען בנין הארץ.

... ביולי -- ספטמבר 1918 נתכנסו בשטוקהולם העיר שליחי הברית העולמית ,פועלי-ציוך/ למועצתם, והחליטו לשגר משלחת לארץ כדי להתוות תכנית-פעולה להבא.

... נשארו ממנו: בן שיצא לקובא בשנת 1922 (חיים לוצקי) ובתו יענטל שעלתה ארצה בשנת 3 יחד עם בעלה. ...

כזה היה רפאל שפר שם, בוארשה, בתוך עמו, עם יהודי פולין. משירד העיט על יהדות אירופה ויהדות פולין היתה לו לטרף, חשך על שפר עולמו. אמנם הוא הצליח להינצל מצפרניו של הדרקון הנאצי ולהגיע -- יחד עם קבוצת מנהיגים ציוניים -- לארץ מאוייו, אך מנוח לכף רגלו לא מצא עוד. כביכול, ניתק מטבורה של יהדות פולין, ממנה ינק את חיוניותו. גופו נצטמק. שח, פניו האפירו וברק עיניו הועם. בהתמכרות ללא שיור הטיל את כל מרצו לפעולות ההצלה של הסוכנות היהודית ; עם השליחות שהטילה עליו הסוכנות לעמוד בראש המשרד הארצישראלי בטהראן, ששימשה אז, בימי מלחמת העולם השניה, תחנת מעבר חשובה להצלת פליטים יהודיים שנמלטו מפולין לרוסיה, דומה היה, שהמגע עם אודים מוצלים מאש התופת ההילה שלהבת נפשו. אך חיש דעכה האש. מרגוע לא מצא. הגורל הטראגי שמצא את יהודי פולין לא הרפה ממנו. ...

... זכורני, איך קרנו פני הכול כששמעו על הארץ, על לבטינו והישגינו, על האור והצל המשמשים בערבוביה, על המפעל הכביר המוקם במולדת -- ומדברי אפשר היה לשמוע בעין תוכחה לכל אלה, שמקומם היה אתנו פה בארץ, ושיקולים חסרי ערך, קטנטנים, חרצו את גורלם, ...