Vilna

... בדוד"הורודוק היה מספר העגלונים רב למדי, שכך מכאן: נסעו בעגלות. על פני כל הארץ: לפינסק, מינסק. וילנא, ברודי ואודיסא. כמו בכל העיירות, כן גם בדור-הורודוק, היו העגלונים מאורגנים ב,קומפניה" ועבדו בשותפות.

... אחרי גמרו את הסמינריון של ,תרבות" בוילנא, התמסר, קודם כמורה ואחר כך כמנהל ומסר את כל מרצו וכל זמנו לבית-הספר והביא אותו, בהתמדתו, לרמתו הגבוהה. ...

... בינתים אסרו הסוויטים וגירשו משפחות פולניות שלא הספיקו לעזוב את העיר יחד עם הצבא הפולני. כן גורשה משפחה יהודית שישבה בכפר שעל הגבול ונאסר גם אחד העסקנים הקומוניסטיים שהיה פעיל עד כה. כעשרה מבני הנוער היהודי עזבו בחשאי את ד.-הורודוק ועברו לוילנא, שנמסרה אז עלדידי הסוויטים לליטא -- מטרת פניהם היתה להגיע לארץ-ישראל.

שלב שני בהתפתחות ביה"ס שלנו, והעלתו לרמה חינוכית-פדגוגית, שהוציאה לו מוניטין כאחד מבתי-הספר הטובים בפולניה, בא עם חילוף המשמרות. גידול חבר המורים וכניסת מורים צעירים, חניכי בתי-הספר עבריים תיכוניים -- גומרי הסמינר העברי בוילנא, בהנהלתו של אברהם אולשנסקי. היתה זאת תקופת הזוהר של בית-ספרנו, ועליו היו גאותו ותפארתו של הציבור העברי בעיירתנו. ד" ...

צוייגל, מנהל הסמינר העברי בוילנא, השתתף בחגיגה מטעם מרכז ,תרבות" בורשה, בדרכו מתחנת הרכבת עבר ברחובות העיירה, במרכבה נאה רתומה לצמד סוסים יפים, כשילדי בית-הספר על דגליהם והיישוב היהודי מקבל את פניו בשמחה. הרושם היה כביר. היתה זאת הפגנה רבת-רושם של החינוך העברי באחת הקהילות הותיקות בעיירות פולסיה. היו אלה רגעים של סיפוק מלא לתנועה הציונית בעיירה. הגויים התלחשו, שמיניסטר יהודי בא לביקור בבית-הספר של היהודים. ...

בשנת 1918, משנפתחו הגבולות, עברנו לדויד-הורודוק, עיר מולדתו של הדוד. 7 שנים לאחר מכן עליתי אנכי ארצה, ואילו אברשה אחי נסע לוילנא להמשיך את לימודיו בסמינר. ידוע ידע אברשה כי אין יד הדוד משגת לשאת בכל הוצאותיו, ולפיכך עשה כמיטב יכלתו להתפרנס משעורים: אך עיקר העזרה מאת הדוד ניתנה לו, משסיים אברשה את חוק לימודיו נכנס להוראה בבית-הספר ,תרבות"? בדויד-הורודוק, וכעבור זמן קצר נתמנה כמנהלו. את מיטב אונו ומרצו השקיע בבית-הספר, והיה אהוב על המורים והתלמידים כאחד. עשה נפשות לציונות בין התלמידים, ואירגן את הנוער לתפקידו העיקרי : דיבור עברי בכל אשר פנה. אף ההורים נאלצו לדבר עברית עם ילדיהם. ...

... על בי"ס תיכון לא יכול היה להעלות על דעתו אפילו בחלום. והמקום היחידי שאפשר היה ללמוד בלי כסף -- היה האינסטיטוט למורים בוילנא. ואולי היתה לו נטיה להוראה. לא נזדמן לנו אף פעם לדבר על זה. קרוב הדבר, כי רק הצמאון להשכלה הנחה א,תו לוילנא. בחופש היה חוזר הבחור הגבוה לעיירתו ובראשו מתנוסס הכובע האוניפורמי של האינסטיטוט עד בוא השעה והחניך מפליג שוב למקום התורה. וכך כל שנה. ובינתיים יש עבודה ציבורית, וחולמים חלומות עַל קהלה יהודית בעתיד, על מוסדות אוטונומיים, על חנוך לאומי ועל תרבות לאומית ועל כל ...

... יודעי-חן בהורודוק מספרים, שבשעת שהותו של הרב הירשקוביץ בהורודוק, עבר לפני התיבה, בשעת מנחה, באחד מימי השבוע, ר' שלמה זגורודסקי, אחד ממלמדי הדרדקי שבהורודוק - ונתבלבל. רבי שלמה נרעש ונפחד היה, ולא יכל להתאושש. משנשאל אחר-כך מה קרה לו -- השיב: אש כבירה ועצומה, ברמזו על מקום עמידתו של הרב הירשקוביץ, ניצבת לנגד עיני. לאחר זמן קצר בא לכהן כרב בהורודוק. רבה של אולשני שליד וילנה, הרב ר' שניאור זלמן שפירא זצ"ל, הוא נשא בתפקידו עד פרוץ המלחמה האחרונה. ...

... משעבר השלטון בהורודוק לידי הסוביטים, עוד נשתהה הרב שפירא כשבועיים במקום, ומשנמסרה וילנה לידי הליטאים, החליט לצאת שמה עם אשתו, כדי להיות קרוב יותר לארץ- ישראל.

... יחד עם קבוצת עסקנים ציוניים יצא לוילנה ב-1940 ועמד עוד בקשרים עם הארץ ועם נציגות מחלקת העליה בקושטא, עד שלא נשארה עוד כל דרך לעליה, ואז עלה בדרך נדודים והגיע לארץ, בעוד משפחתו יוצאת עם אחרוני העולים דרך טריאסט. ...

... המשטר החדש לא פגע במיוחד בחיים היהודיים ; בעיקר נפגעו החלק הדתי והציוני ; זקנים ובעלי אמונה, שנזהרו כל ימיהם בקדושת השבת והחגים נאלצו ביום הכיפורים להתפלל בשעה 4 בבוקר ובשבע לצאת לעבודה על חופו של מוכה רימר. כל מה שהיה גז ונעלם ; תחת האחווה והידידות באה החשדנות, ואט-אט בשל הרעיון לצאת לוילנה -- פתח-התקוה ליציאה לעולם החפשי. כשבועיים נמשכו חילופים חפשיים של האוכלוסיה. במוצאי אחת משבתות אוקטובר באו מאות יהודים אל ביתו של הרב שפירא זַ"ל להיפרד ממנו בצאתו לעבר וילנה עם רעיתו. משנכנסתי אנכי שמה, ניגש אלי וברקעו ברגלו אמר לי: ,יעקב, אני פוקד עליך לנסוע תיכף ומיד לוילנה, כי עבודתך הציונית תעיד עליך". הבינותיו. נאנחתי בשברון-לב, ואמרתי : ,רבי -- הצדק אתך". ...

... בהיותנו בוילנה, ולאחר מכן במרכז ליטא בפוניבז', היה מצבנו טוב. במכתבי האחרון הביתה כתבתי: ,כשיתחילו התזמורות לנגן, תצאו לבקר את אחותכם רבקה*. משפרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה הייתי בפוניבז', יעקב גלויברמן היה בוילנה, לייבל פריימן -- בקובנה וזאב שפר -- בדרך מפינסק לסרני. וגורל אחד היה לכולם. יום אחד קבלתי מכתב מהבית ובו מודיעים לי שאמא זיל מתה ביום ג' בשבט.