Sarny

... בהיותנו בוילנה, ולאחר מכן במרכז ליטא בפוניבז', היה מצבנו טוב. במכתבי האחרון הביתה כתבתי: ,כשיתחילו התזמורות לנגן, תצאו לבקר את אחותכם רבקה*. משפרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה הייתי בפוניבז', יעקב גלויברמן היה בוילנה, לייבל פריימן -- בקובנה וזאב שפר -- בדרך מפינסק לסרני. וגורל אחד היה לכולם. יום אחד קבלתי מכתב מהבית ובו מודיעים לי שאמא זיל מתה ביום ג' בשבט.

... בסטולין שהינו כמה ימים אצל אסתר בליז'ובסקה. אך מגמת פנינו היתה סרני, שם התגוררה דודתי, אחות אמא. הלכנו ברגל לדומברוביצה -- ומשם נסענו בעגלה עד סרני. חמישה חדשים שהינו בסרני עד שהוקם בה גיטו, ברובע היהודי. כמה מן הגויים תושבי סרני לא רצו לעזוב את תחומי הגיטו. הגברים שנלקחו לעבודה היו צועדים על הכביש, מעבר מזה של גדר התיל. מאחר שקיומם של רוב היהודים בגיטו היה על מכירת חפציהם וכליהם -- לא רצינו שהדודה תפרנסנו, ועברנו לדירה אחרת שניתנה לנו ע"י ועד הקהילה. מבני דוידהורודוק שהו אתנו בגיטו : גולדה פינקלשטין עם אמה ינטל; זלדה פינקלשטין עם שרה בתה; חיקה פינקלשטין עם שתי בנותיה : מניה וריבה. ...

... פעמיים תוך ששה חדשים לערך רוכזו כל היהודים לשם רישום. בפעם השניה הוקם שם גיטו שאליו הובאו גם יהודי דומברוביצה והסביבה. אז החל הרצח. 500 איש הובלו מדי יום ביומו אל התעלות שמאחורי העיר ביער -- ושם נורו. במשלוח, שבו היינו גם אנו התחילה בריחה מן התעלות במעלה הגבעה שליד סרני -- מטרה מצוינת לרוביהם של הגרמנים. פייגלה נפצעה. תוך כדי ריצה שמעתי קריאה : ,טאכטער, לויף! עד היום איני יודעת אם היה זה קולה של אמא. על-כל-פנים מאז לא ראיתיה. הגענו לנהר ושטפתי את פצעה של פייגלה. כל הלילה צעדנו שתינו לבדנו ביער -- מלווים רק ביעותים ומראות פחדים. בבוקר ראינו בית ביער -- ונכנסנו לתוכו. רגלה של פייגלה צבתה והיא שכבה על ספה ונרדמה. יצאתי קצת לתור את הסביבה וגיליתי יהודים. משחזרתי אל פייגלה -- אמרו לי בני-הבית כי הלכה עם רועי הצאן. אח"כ סיפרה לי מורת הכפר קרסין, כי פייג'לה נלקחה אל היער, הושכבה על הארץ וגויים דרסוה באופנים -- וכך יצאה נשמתה. ...

אין סטאלין האבן מיר זיך פארהאלטן עטלעכע טעג ביי אסתר בליזשאווסקא, אבער אונדזער ריכטונג איז געווען סארנע. דארט האט געוווינט מיין מומע, מיין מאמעס שוועסטער. מיר זענעז געגאנגען צופוס קיין דאמבראוועץ, און פון דארטן זענען מיר געפארן ביז סארנע מיט א וואגן. אין סארנע זענען מיר געווען פינף מאנאטן ביז מ'האט אין יידישן קווארטאל אויפגעשטעלט א געטא. אינטערעסאנט צו באמערקן, אז געוויסע סארנער גויים האבן ניט געוואלט פארלאזן די גרענעצן פון געטא. ...

אזוי האבן זיך געצויגן עטלעכע מאנאטן, ביז ס'איז דערגאנגען צו מיר א קלאנג, אז פינסק איז באפרייט געווארן. כ'האב באשלאסן אומקערן זיך א היים. כ'האב איינגעארדנט א פאספארט און געקומען קיין סארנע. כ'האב געוואלט פארזעצן מיין וועג אין דאוויד-האראדאק, נאר באקאנטע וואס כ'האב באגעגנט אין סארנע האבן מיר ניט געלאוט פּאָרן ווייל -- ,דארט איז ניט געבליבן קיין זכר פון קיין יידיי. ניט ווילנדיק בין איך פארבליבן אין סארנע און אנגענומען דעם פארשלאג צו ארבעטן אלס באאמטע ביים קאמיסאר פון שטאנד-מיליטער אין סארנע. אויך אין נ.ק.וו.ד. האט מען מיר פארגעלייגט ארבעטן, אבער כ'האב מיך ענטזאגט. אין א קורצער צייט ארום, אז מ'האט מיר פארארדנט גיין אויפן פראנט צוזאמען מיט מיין קאמאנדע, האב איך איינגעשטימט צושטיין צום נ.ק.וו.ד. ...