the front

וגמרתי לחזור הביתה. סידרתי לי דרכיה ובאתי לסרני. רציתי להמשיך לדוידהורודוק אך מכרים שפגשתי בסרני לא הניחו לי לנסוע -- כי ,לא נשאר שם זכר ליהודים". על כרחי גשארתי בסרני וקיבלתי את ההצעה לעבוד כפקידה אצל מפקד חיל-המצב במקום. גם אנשי הנ.ק.וו.ד. הציעו לי לעבוד אצלם -- אך סירבתי. אולם משפקדו עלי, כעבור זמן-מה, לצאת לחזית עם מפקדתי -- נעתרתי להצעת הג.ק.וו.ד. הוענקה לי קצינות ועברתי לגור ליד ביתו של המפקד. בטרם החילותי בעבודתי זו מילאתי שאלון שמעולם לא ראיתי כמותו לאורך ולפירוט. התמדתי בתפקידי זה חדשים מספר. באותה תקופה עוד היו הבנדרובצים פושטים בעיר ובסביבה ושודדים ופורעים. מדי הג.ק.וו.ד. היו לי למסתור. והצילתני לא אחת גם העובדה שהופעתי פעמים רבות בציבור יחד עם המפקד (שנינו בלבד) -- וכל הופעה מעין זאת הטביעה רושם עז על כל רואיה, והרתיעה את כל אלה שזממו מעשה כלשהו כלפי. בכוח קירבה זו אל המפקח אף אסרתי כמה מן הגויים שהכרתים כרוצחי יהודים.

אזוי האבן זיך געצויגן עטלעכע מאנאטן, ביז ס'איז דערגאנגען צו מיר א קלאנג, אז פינסק איז באפרייט געווארן. כ'האב באשלאסן אומקערן זיך א היים. כ'האב איינגעארדנט א פאספארט און געקומען קיין סארנע. כ'האב געוואלט פארזעצן מיין וועג אין דאוויד-האראדאק, נאר באקאנטע וואס כ'האב באגעגנט אין סארנע האבן מיר ניט געלאוט פּאָרן ווייל -- ,דארט איז ניט געבליבן קיין זכר פון קיין יידיי. ניט ווילנדיק בין איך פארבליבן אין סארנע און אנגענומען דעם פארשלאג צו ארבעטן אלס באאמטע ביים קאמיסאר פון שטאנד-מיליטער אין סארנע. אויך אין נ.ק.וו.ד. האט מען מיר פארגעלייגט ארבעטן, אבער כ'האב מיך ענטזאגט. אין א קורצער צייט ארום, אז מ'האט מיר פארארדנט גיין אויפן פראנט צוזאמען מיט מיין קאמאנדע, האב איך איינגעשטימט צושטיין צום נ.ק.וו.ד. ...