Forest

... פעמיים תוך ששה חדשים לערך רוכזו כל היהודים לשם רישום. בפעם השניה הוקם שם גיטו שאליו הובאו גם יהודי דומברוביצה והסביבה. אז החל הרצח. 500 איש הובלו מדי יום ביומו אל התעלות שמאחורי העיר ביער -- ושם נורו. במשלוח, שבו היינו גם אנו התחילה בריחה מן התעלות במעלה הגבעה שליד סרני -- מטרה מצוינת לרוביהם של הגרמנים. פייגלה נפצעה. תוך כדי ריצה שמעתי קריאה : ,טאכטער, לויף! עד היום איני יודעת אם היה זה קולה של אמא. על-כל-פנים מאז לא ראיתיה. הגענו לנהר ושטפתי את פצעה של פייגלה. כל הלילה צעדנו שתינו לבדנו ביער -- מלווים רק ביעותים ומראות פחדים. בבוקר ראינו בית ביער -- ונכנסנו לתוכו. רגלה של פייגלה צבתה והיא שכבה על ספה ונרדמה. יצאתי קצת לתור את הסביבה וגיליתי יהודים. משחזרתי אל פייגלה -- אמרו לי בני-הבית כי הלכה עם רועי הצאן. אח"כ סיפרה לי מורת הכפר קרסין, כי פייג'לה נלקחה אל היער, הושכבה על הארץ וגויים דרסוה באופנים -- וכך יצאה נשמתה. ...

יצאתי אל הכביש ממררת בבכי -- ונרדמתי מעייפות. התעוררתי למגע ידו של גוי שהביאני ליער ויעץ לי למצוא מחבוא. בבוקר הוספתי ללכת, עד שנעצרה עגלה ולקחתני עד לחווה אחת. נכנסתי לאחד הבתים שם וביקשתי לשתות דבר-מה. מצאתי שם עוד שני יהודים. לאחר שאכלתי ושתיתי הורו לי היהודים את הדרך ויעצו לי להסתתר מעגלות עוברות. הוספתי ללכת ולפתע שמעתי עגלה קרבה. מיד הסתתרתי בין השיחים. למרבה הפחד נעצרה העגלה ליד מקום מחבואי -- במעט פרחה נשמתי עד שנתברר לי כי היו אלה מורי דרכי מן החווה. הם הביאוני בעגלתם אל משפחת רופא יהודי שהתגוררה ביער. חודש שהיתי במחיצתם. בלילה היינו חוזרים על פתחי הגויים לבקש דבר מאכל, או פת לחם -- ולא נרתענו מגניבה לצורך אכילה. העצים היו לנו ...

... ט, געבראכט אין וואלד און געראטן אפזוכן א באהעלטעניש. צוד מארגנס פרי האב איך פארטגעזעצט גיין ביז עס האט זיך אפגעשטעלט א וואגן און מיר צוגעפירט צו א פארמע. איך בין אריין אין א הויז און געבעטן א טרונק. כ'האב דארט געטראפן צוויי יידן. נאכדעם, ווי כ'האב אפגעגעסן און אפגעטרונקען האבן די יידן מיר געוויזן דעם וועג און געראטן אויסצובאהאלטן זיך פאר וואגנס. איך גיי ווייטער און פלוצלינג הער איך עס פארט אֶן א וואגן. כ'האב מיך גלייך באהאלטן צווישן די קוסטעס. צום גרויסן שרעק האט זיך דער וואגן פארהאלטן נאענט צו מיין באהעלטעניש. מיר איז שיעור די נשמה ארויסגעפלויגן ביז ס'האט זיך ארויס- געוויזן אז דאס זענען מיינע וועגווייזער פון דער פארמע. מיט זייער וואגן האבן זיי מיר צוגעפירט צו א פאמיליע פון א יידישן דאקטאר, וואס האט געוווינט אין וואלד. א מאנאט האב איך זיך אויפגעהאלטן ביי זיי. באנאכט פלעגן מיר גיין איבער די גויישע הייזער בעטלען עסן, אדער כאטש א טרוקן שטיקל ברויט. די בוימער האבן אונדז געדינט פאר א באהעלטעניש באנאכט.