River

וולין, פליטים אלה, הגיעו לדוד-הורודוק בעגלות משלהם, מכאן הועברו בספינות על הנהר, עמוק יותר אל פנים רוסיה, בזמן שחיכו לספינות, התגוללו בעיר, על יד חופי הנהר, והדבר הביא מחלות אפידמיות וסיכן גם את תושבי דוד-הורודוק. ...

... ולך לבית"המדרש המלא יהודים והם מחכים לו, יושב על מקומו מול ארון הקודש, מפשיל את שרווליו הלבנים, מגלה את ידיו השעירות עד המרפקים, קם וניצב ישר, ודורש לפני הקהל מהמדרש על פרשת השבוע, או מ,עין-יעקב", בקול נעים, מאנפף מעט, ובתנועות ידיו מחזק את דבריו מהמדרש שלפניו. הקהל שומע בתשומת לב, בולע כל מלה היוצאת מפיו צלולה ושלמה; ושאול-בר דורש עד אשר נלאה; אז ניגש אחד מהקהל אל ה,;עמוד" ומכריז: ,אשרי תמימי דרך" וכו', וקורא פסוק אחרי פסוק והקהל חוזר אחריו, עד תום הפרק ,תמניא אפי", ועד אשר המכריז מודה בשגיאותיו בהודיעו בקול את הפסוק : תעיתי כשה אובד, שאז מתפלל מי שהוא בקול נוגה, נוגע ללב, את תפילת המנחה, -- שאחריה חוזרת הדאגה לחטט בלב השובתים.. הדאגה לימי השבוע הבאים לא נתנה מנוח; ולפעמים הושבתה המנוחה גם עקב התפוצצויות הקרח על הנהר, קולות ניפוץ גגות-העץ עיי כובד השלג, התפוצצויות הקורות והכפיסים וכו'.

לימים שמעתי, גם בספרים קראתי, כי את השמש והעצים, הגנים והמרחב, את ששון החיים והחדוה --- הכל נטלו הגויים ולא שיירו לנו אלא את המחנק והרפש, הרחוב החשוף, ללא צל ומחסה. ספרים ודאי אמת ידברון. אולם אני, מדי העלותי לנגד עיני את עיר-מולדתי, הרי גני דובדבנים ניבטים אלי, תפוחים ואגסים מוריקים מאדימים חליפות, ועצים ברשרוש מרשרשים, וגלי נהר את אדמת עיירתי ילטפו, וסירות יהלכו בו. וחורשות את העיירה יעטפו ושמים רחבים וגבוהים פרושים מעלי. וילדים אראה כשהם מתרוצצים, מתקוטטים ומתפייסים., ומלחמות ינהלו ...

... בשנים האחרונות הוא עבד בתור ג;בר באניות הקיטור, לשביעת רצונם של כל השותפים, ובעבודה זו קרהו אסון והוא טבע בהתרחצו בנהר, בשבת 1 לאוגוסט. ...

... פעמיים תוך ששה חדשים לערך רוכזו כל היהודים לשם רישום. בפעם השניה הוקם שם גיטו שאליו הובאו גם יהודי דומברוביצה והסביבה. אז החל הרצח. 500 איש הובלו מדי יום ביומו אל התעלות שמאחורי העיר ביער -- ושם נורו. במשלוח, שבו היינו גם אנו התחילה בריחה מן התעלות במעלה הגבעה שליד סרני -- מטרה מצוינת לרוביהם של הגרמנים. פייגלה נפצעה. תוך כדי ריצה שמעתי קריאה : ,טאכטער, לויף! עד היום איני יודעת אם היה זה קולה של אמא. על-כל-פנים מאז לא ראיתיה. הגענו לנהר ושטפתי את פצעה של פייגלה. כל הלילה צעדנו שתינו לבדנו ביער -- מלווים רק ביעותים ומראות פחדים. בבוקר ראינו בית ביער -- ונכנסנו לתוכו. רגלה של פייגלה צבתה והיא שכבה על ספה ונרדמה. יצאתי קצת לתור את הסביבה וגיליתי יהודים. משחזרתי אל פייגלה -- אמרו לי בני-הבית כי הלכה עם רועי הצאן. אח"כ סיפרה לי מורת הכפר קרסין, כי פייג'לה נלקחה אל היער, הושכבה על הארץ וגויים דרסוה באופנים -- וכך יצאה נשמתה. ...

ס'האבן זיך אנגעהויבן קאשמארפולע טעג פאר די יידן פון דאוויד"האראדאק. צוויי וואכן נאכאנאנד, באטאַג און באנאכט, זענען דורך דער שטאט דורכגעגאנגען די אפטרעטנדע טיילן פון דער פוילישער ארמיי. מענטשן האבן זיך מורא געהאט צו ווייון אין די גאסן. צולעצט האבן די פאליאקן פארברענט דעם בריק און געבליבן שטיין אויף יענער זייט טייך. יענער טאג איז געווען דער ערגסטער. אין פארלויף פון דאזיקן טאג, פלעגן זיך די פוילישע זעלנער אריבערכאפן איבערן טייך און זיך לאזן איבער די הייזער ראבירן. ערשט באנאכט איז געווארן רואיק. די באלשעוויקעס זענען צוגעגאנגען ביז צום שטאט און אינדערפרי זענען זיי אריין אין דאוויד- האראדאק.

... אלע איבערגעטוענע מענער, זענעןז דורך די ,האראדטשוקעס"? דערקענט געווארן. זיי האבן זיי אויף אן אכזריותדיקן אופן צעשלאגן און דעונאך זיי געווארפן פון בריק אין טייך אריין. ...

אין אזא טונקעלער אידיליע שטילקייט, האט די באבע באשע דערציילט אירע אייניקלעך, אז אמאל... גאר אמאל... האט איר באבע איר דערציילט... אז דער (הארין) איז געווען ווייט.... זייער ווייט הינטערן שטאט.. און יאר איין יאר אויס האט דער טייך מיט זיינע אייזדקריעות לאנגזאם געשניטן די ברעגעס און מיט לאנגזאמע דורות-טריט זיך דערנענטערט צום שטעטל.. ...