Study house

הישוב בעיר-דויד הכיל טיפוסים שונים: מיטיבי-לכת, ונאלחים. שפרנסתם הכריחתם להישבע לשקר, לרמות, לפגוע בכבוד חברו, ליצור תחבולות לפרנסה. ממיטיבי-לכת אזכיר את שאולדבר המגיד. הוא התפרנס ממכירת יין-צימוקים לקידוש ולהבדלה ולארבע כוסות, שהיה מכין בידיו בכשרות מוחלטת ובהגנה מעין עכו"ם, ומפרנסה זו זכה לבית יפה, מלא בנים ובנות. ביום השבת אחרי שנת צהרים, היה שאול-בר הולך לבית"המדרש המלא יהודים והם מחכים לו, יושב על מקומו מול ארון הקודש, מפשיל את שרווליו הלבנים, מגלה את ידיו השעירות עד המרפקים, קם וניצב ישר, ודורש לפני הקהל מהמדרש על פרשת השבוע, או מ,עין-יעקב", בקול נעים, מאנפף מעט, ובתנועות ידיו מחזק את דבריו מהמדרש שלפניו. הקהל שומע בתשומת לב, בולע כל מלה היוצאת מפיו צלולה ושלמה; ושאול-בר דורש עד אשר נלאה; אז ניגש אחד מהקהל אל ה,;עמוד" ומכריז: ,אשרי תמימי דרך" וכו', וקורא פסוק אחרי פסוק והקהל חוזר אחריו, עד תום הפרק ,תמניא אפי", ועד אשר המכריז מודה בשגיאותיו בהודיעו בקול את הפסוק : תעיתי כשה אובד, שאז מתפלל מי שהוא בקול נוגה, נוגע ללב, את תפילת המנחה, -- שאחריה חוזרת הדאגה לחטט בלב השובתים.. הדאגה לימי השבוע הבאים לא נתנה מנוח; ולפעמים הושבתה המנוחה גם עקב התפוצצויות הקרח על הנהר, קולות ניפוץ גגות-העץ עיי כובד השלג, התפוצצויות הקורות והכפיסים וכו'.

שלולית מים דלוחים (,קאלוזשע" בלע"ז) מצויה היתה ברחובנו, בין בית הכנסת הגדול ובית"המדרש. השלולית הזאת, מימיה לא נתיבשה, גם בימי תמוז הלוהטים, ולא קפאו בימי שבט הקרים. תמיד עמדה בזוהמתה, תמיד מין קליפה ירוקה כיסתה אותה. בערבי-קיץ נאים, קירקרו שם צפרדעים. וחזירי הגויים שבעיירה. התפלשו להנאתם והתחממו לאור השמש. לא אחת, בהחבא מעין אמא, היינו אף אנו, הילדים, נכנסים לשלולית, מטיילים שם יחפים, ומתיזים מים ובוץ על עוברים ושבים. כשהיו האמהות תופסות אותנו ב,קלקלתנו? -- רע ומר היה חלקנו, -- עם זאת, חזרנו תמיד לסורנו.. ...

הגיע ר' אברהם בער לירושלים וכעבור זמן קצר נפטר ובנו השתקע עם חובשי בית המדרש בעיר העתיקה. ...