The narrator's father

... כל ימיו מסרק או סבון, ומראהו היה כמראה שד משחת; שפמו ושפתיו תמיד רטובים ומלאים טבק -- התענוג היחידי שידע אומלל זה בחייו, והוא השתמש בו כאוות נפשו. הוא -- סאַפליאק -- היה צובט בשתי אצבעותיו השחורות מזפת, קמצוץ טבק מקופסה שהכין מקרן פרה., תוחב אל נחיריו ושואף בכוח, תוחב ושואף, עד אשר הוא מתחיל לזורר ולהתעטש בקול נורא, וגם הפרה -- חברתו לדירה -- היתה מתחילה לרעוד ולהשתחרר מחבלה; והטבק הרטוב נתלה בשערות הגסות שבלטו מאפו והוסיפו לווית-חן לפניו... סאָפליאק זה, בבואו בשמיני עצרת ובשמחת תורה לבית-הכנסת, ובראות!י שמחלקים את ,הכבוד לתורה" לכל ילד -- ועליו עוברים ומדלגים, כאילו איננו חי וקיים -- היה מרים ידו אל השמש וצועק : ,לי, לי % -- האומלל הזה לא וויתר על התענוג לחבק את התורה ולהקיף עמה את הבימה. ואבי, בחנכו אותי לפי שיטת המלך שלמה : ,יסר בנך* וכו', היה משתמש גם באיום: ,אמסרך כשוליה לסאָפליאק...* וזה השפיע...

את הלילה האחרון בגיטו לא אשכח לנצח... ישבנו יחד עם ההורים עד 3 אחרי חצות. נפרדנו, התנשקנו ובכינו התנשקנו ובכינו. נפרדנו מתמונותיכם ולחצנו אותן אל לבנו. אבי אמר ;ודוי" ואמי התרחצה, לבשה לבנים נקיים והכינה את עצמה לקראת המות. אותי גרש גרשה מן הבית : ,צא מכאן, עזוב אותנו אתה תישאר בחיים, תסתתר, אל תהיה על ידנו. אתה לפחות, תקום את נקמת דמנו... אתה תספר עלינו!"... ...