The synagogue

... סיפרו על בעל תפילה אחד שלא קיבל שכרו מהקהילה, ושלח ידו בפמוטי בית-הכנסת (אשתו ציערתו עד מוות, ויאמר: ,לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי יי 30), ועל אחת כמה וכמה למלא נפשות ילדיו הרבים, הרעבים, הצועקים ללחם ואין! אני זוכר את ...

... ל-בית (בבית הזה היה חדר אחד למשפחת הבעלים) והפלוש היה רפת לפרה שעמדה קשורה בחבל בפינה אחת, ויתר הפינות הושכרו למשפחת סאַפליאק המטליא. הקור היה חודר בחורף אל הפלוש, אבל הפרה חיממה גם את ילדי סאָפליאק. הוא לא ידע כל ימיו מסרק או סבון, ומראהו היה כמראה שד משחת; שפמו ושפתיו תמיד רטובים ומלאים טבק -- התענוג היחידי שידע אומלל זה בחייו, והוא השתמש בו כאוות נפשו. הוא -- סאַפליאק -- היה צובט בשתי אצבעותיו השחורות מזפת, קמצוץ טבק מקופסה שהכין מקרן פרה., תוחב אל נחיריו ושואף בכוח, תוחב ושואף, עד אשר הוא מתחיל לזורר ולהתעטש בקול נורא, וגם הפרה -- חברתו לדירה -- היתה מתחילה לרעוד ולהשתחרר מחבלה; והטבק הרטוב נתלה בשערות הגסות שבלטו מאפו והוסיפו לווית-חן לפניו... סאָפליאק זה, בבואו בשמיני עצרת ובשמחת תורה לבית-הכנסת, ובראות!י שמחלקים את ,הכבוד לתורה" לכל ילד -- ועליו עוברים ומדלגים, כאילו איננו חי וקיים -- היה מרים ידו אל השמש וצועק : ,לי, לי % -- האומלל הזה לא וויתר על התענוג לחבק את התורה ולהקיף עמה את הבימה. ואבי, בחנכו אותי לפי שיטת המלך שלמה : ,יסר בנך* וכו', היה משתמש גם באיום: ,אמסרך כשוליה לסאָפליאק...* וזה השפיע...

... יו. חזר בכל בתי-הכנסת והשגיח שיהיו המתפללים מניחים תפילין במקום המיוחד לזה. בחג הסוכות היה חוזר על החצרות לראות למי שיש סוכה עם פליגל, שתעמוד הפליגל ישר ולא כפוף. בימי אפיית מצות קודם הפסח, היה חוזר בכל בתי-מאפיות, כמה פעמים ביום ,להשגיח על כשרות האפיה, ואין לך דבר מצוה שלא נגע אל לבו ולא עסק בו. אך בכל זאת, כל המעלות האלו, לא העלו אותו עד שיהא רצוי לכל העם כולו. הוא בעצמו דחה את הרבנות, שלא רצה להתערב בשאלות השייכות להקצבים ושאלות גיטין וקידושין ועוד כמוהם. ובכן מוכרחים היו טובי העיר לחפש רב המתאים לזה, ומצאו את הרב הגאון ר' יעקב ישעיה רוזנבלום, נכדו של המנוח ר' יוסף רייזין מחבר הספר ,עדות ביהוסף", זה הוא ר' יוסף., שהרבנות שלו התחילה אצלנו. ונקרא אז שמו מיץ, ראשי תיבות : מורה צדק. וככה היו אצלנו בביהכ"נ שני רבנים, ז.א. שני מלכים משמשים בכתר אחד. אבל בכל זאת, לא רבו ביניהם בשום דבר, השייך להרבנות. ר' דוד היה מאריך ור' יעקב ישעיה היה מקצר בתפילות שמונה-עשרה. והיו מחכים לר' דוד שיגמור. ובמקום אחר, היו מכבדים את הרב

... הקו האמצעי בין יהודי לגוי הוא השמש. ביום ששי לפנות ערב, הולכים הכול לבית הכנסת: שבת. אבל השמש, עודנו עובד בבית-הכנסת. ובמוצאי שבת, עוד נמצאים הכול בבית הכנסת, והשמש כבר עובד : נסתיימה שבתו. זה היה פסק דין של הרב. ...

... בית הּכנסת היה בנין גדול ורב מדות. חלונותיו הגבוהים הּכריזו לכל עובר, כי מקום קדוש הוא והבו כבוד לבית אלהים. ...

בא יום השבת. הצעירים ברובליה, בניו הגדולים של שמעון השוחט, שמואל וחבריהם החליטו לערך אזכרה להרצל מעל בימת בית הכנסת. כשהגיעה שעת האזכרה, ציית השמש מתתיהו המלמד לצעירים והחל ,אל מלא רחמים"... קפצו ממקומותיהם האדוקים מבין החסידים. יעקב אחיו של שלמה ולייזר גומר ומחאו : לא, לא נתן לערך אזכרה במקום קדוש לד*ר האפיקורוס שלהם"... הצעירים עמדו נבוכים. לא די בשבר הגדול הכללי, עוד נוסף שבר קטן פרטי, גם להתאבל על מות המנהיג לא יתנו... הכריע את הכף לרוחם של הצעירים יהודה דורצין, ראש בית הכנסת מטעם השלטון, ורמז למתתיהו להמשיך. והאזכרה נערכה. נצחו הצעירים את החשוכים, מורדי האור. ...

... נמצא מי שמסר על המאורע לשלטונות. בא ראש השוטרים לכפר, חקר ושאל והיה חשש גדול, שאם הדברים יגיעו לחלונות הגבוהים, לשר המחוז ולשר הפלך -- יסגר בית הכנסת ואולי עוד גרוע מזה. ...

... ברוך ישעיהו היה מן המתנגדים, למרות שהנוסח המקובל בביהכ"נ היה נוסח ספרד. היו שנים, שהוא וחבריו סדרו להם מנין ראשון בשבת. אמרו עליו שפניו זעומים מכעסו על החסידים שנואי נפשו. אבל מה צהל מראהו ומצב רוחו השתנה עת החסידים בביהכ"נ היו מתחילים בזמר ,ויאתיו* ,היום הרת עולם"? או ביום כיפור ,כי אנו עמך...". ...