Yehuda Dorzin

... על בימת בית הכנסת ניסו לערך תליה לבנו של משה, ליהודה דורצין, ,באותו מקום שבבוקר עליתי בו לתורה" -- כפי שהוא ספר אחר כך. ...

בביתו של יהודה דורצין לא היו תריסים לחלונות. ושנה אחת היה חשש שהנוער בעברו ליד הבית יידה אבנים בחלונות -- השכילו בני הבית לצאת החוצה ובידיהם מנורות להאיר את הדרך להולכים והבן אהרון מדקלם להם חזור ודקלם פסוקים מן הברית החדשה : ,אשרי הענוים, אשרי רודפי שלום, אהבו את אויביכם, אם תסלחו לבני אדם את חטאתם -- אביכם שבשמים יסלח גם לכם". והדקלום הזה הועיל גם הועיל. האבן שביד נשמטה לאדמה ולא הונפה. ...

בא יום השבת. הצעירים ברובליה, בניו הגדולים של שמעון השוחט, שמואל וחבריהם החליטו לערך אזכרה להרצל מעל בימת בית הכנסת. כשהגיעה שעת האזכרה, ציית השמש מתתיהו המלמד לצעירים והחל ,אל מלא רחמים"... קפצו ממקומותיהם האדוקים מבין החסידים. יעקב אחיו של שלמה ולייזר גומר ומחאו : לא, לא נתן לערך אזכרה במקום קדוש לד*ר האפיקורוס שלהם"... הצעירים עמדו נבוכים. לא די בשבר הגדול הכללי, עוד נוסף שבר קטן פרטי, גם להתאבל על מות המנהיג לא יתנו... הכריע את הכף לרוחם של הצעירים יהודה דורצין, ראש בית הכנסת מטעם השלטון, ורמז למתתיהו להמשיך. והאזכרה נערכה. נצחו הצעירים את החשוכים, מורדי האור. ...

... פעם פרצה מחלוקת בבית הכנסת בעצם יום הכיפורים הקדוש. ולא הצטמצמה המחלוקת רק עִל ,חזק? ועל כיבודים בבית הכנסת ועברה לפסים אקונומיים. תחרות במסחר וכיוצא בזה. מול מספר קטן של ותיקים, של בעלי-הבתים הקודמים המיוחסים, קם צבור חדש של קופצים בראש. והיו זמנים שהמחלוקת תפשה צורה חריפה. ואף התפארו פעם, שאם יתפסו את חנציק בתו של יהודה דורצין יגוזו לה את צמות ראשה הארוכות. ...

... ויודיעו, כי על היהודים להתאסף בבית המדרש הגדול. הבלכובצים פשטו בכפר ויאיצו ביהודים ללכת לאספה, בדרך התעמרו ביהודים, את הרב משה חיים הכטמן צוו לרקוד ברחוב ואת מנדל נוסנצ'וק, זקן בן ששים, הרגו. אימה וחרדה נפלה על היהודים, התחילו בורחים מן הכפר. בביהמ'"ד נאספו כחמשים יהודים. הלגיונר דרש כי יתנו לו מאתים אלף רובלים, היהודים טענו כי אי אפשר לאסוף סכום רב כזה. אז רשם הלגיונר את שמות כל הנאספים בביהמ"ד ובצדו של כל אחד רשם את סכום הכסף, שעליו לתת. מאחד מהם אהרן צבי דורצין בן שלשים שנה דרש עשרת אלפים רובלים, אהרן צבי ענה, כי אין ידו משגת לתת סכום רב כזה, הלגיונר צוה להמיתו, החילים הוציאוהו תיכף לפרוזדור וימיתוהו, אחר כך דרש הליגיונר משלום בויר אלף רובל, בכיסו של בויר לא היה הסכום הזה, המיתו גם אותו, הלגיונר פנה אז אל יהודה דורצ'ין, דוד של אהרון צבי המומת, וידרוש ממנו חמשים אלף רובל, בכיסו לא היה הסכום הזה. צוה הלגיונר וישימו חבל על צארו ויעלוהו על הבימה לתלותו. בקש האומלל, שירשוהו ללכת להפרז' ממשפחתו נתנו לו חיל ללכת אתו אל ביתו. אשת האומלל ובתו, בראותם, כי חייו בסכנה, פשטו בכפר, נתנו בעבוט לאכרים כל מה שהיה להם, אספו 50 אלף רובלים ויפדוהו ממות. ישראל נחום (אחד מן השנים שספרו לי הכל) התחבא בבית אכר ברפת מול בית הכנסת, כי אחיו אהרן צבי נהרג, יצא ממחבואו ויבא אל ביהמ"ד לראות מה נעשה. תפשו גם אותו וידרשו ממנו שלשת אלפים רובלים. הוא היה אנוס לתת את הסכום הזה, אחר כך שאל את הלגיונר! ,מדוע מהרת להרוג את אחי הלא גם הוא היה פודה את עצמו בכסף". הלגיונר ענה, כי לא יוכל לחכות הרבה. הבלכובצים התנדבו למלחמה

למחרת בשתים עשרה בצהרים באו ששה בלכובצים וידרשו מן היהודים עשרים אלף רובל. היהודים התחילו מבקשים את השודדים החדשים, כי יחכו מעט -- חפצו להמשיך עד שוב הלגיונר עֶם חייליו. -- בינתים ערכו שוב סעודה בבית יהודה דורצין לכבוד האורחים החדשים. את חמשים אלף הרובלים שאספו פחדו להחזיק בבית, פן ימצאום השודדים החדשים, לכן שמו אותם תחת גויותיהם של הקדושים, שהיו מוטלים בבית המדרש. השודדים החדשים לא נתנו מנוחה, דרשו כסף. נתנו להם פעם אחת אלף מרק, פעם שנית ארבע מאות רובל ואח"כ עוד מאתים רובלים. עד כה ועד כה שב הלגיונר עם חייליו. היהודים שמחו לקראתו. יהודה דורצין בכה לפניו ויאמר ; ,הנה באו חיילים אחרים, ודרשו כסף, מה היינו עושים לוא לקחו את הכסף שאספנו בשבילך בעמל כל כך רב?" הוא ענה: באשרכם, כי הצפנתם את הכסף, אני לא הייתי מקבל בחשבון מה שהייתם נותנים לאחרים. הוא שלח לקרא לששת החיילים ויצום לצאת מן הכפר. קבל את חמשים אלף הרובלים והתרעם, כי מעטים דינרי הזהב. למען פיס אותו נתנו לו עוד טבעת זהב ויבקשוהו, שישאיר בכפר חיילים אחדים משלו לשמור על היהודים מחיילים אחרים. הוא נעתר. השאיר חמשה חיילים ונתן ליהודה דורצין תעודה כדברים האלה : ...

הלגיונר בחתימתו (שמו קפלינסקי) גם תעודה, כי אסור לפגוע בהם. אחרי כן בא הלגיונר עם סגנו סמירנוב ועם הפורוציק אנדרייב בלוית החיילים אל בית יהודה דורצין, שפדה את עצמו בחמשים אלף רובלים, ושם עשו להם סעודה שמנה, בשעת האכילה אמר הלגיונר, כי הכסף שאסף מעט מאד וכי צריך לאסוף בשבילו עוד עד סכום מאתים אלף. דרש שיתנו לו רשימת כל יהודי הכפר העשירים. בעהיב ענה, כי לא יוכל לתת לו רשימה כזאת .פנה הלגיונר אל החיילים ויאמר : ,חזרו על בתי היהודים ומי שאין לו שובר, כי שלם כסף הענושים, תבוזו את כל מה שיש לו ואותו תהרגו. בני הבית כרעו לפני המרצח, נשקו את ידיו ויבקשו ממנו רחמים. אז אמר, כי הוא יוצא עכשיו עם חייליו ומחר בשתים עשרה בצהרים ישוב, ועד השעה ההיא על היהודים לאסוף למענו עוד חמשים אלף רובלים. הוא הוסיף, כי יקבל גם מרקים פולנים, גם דולרים אמריקאים וגם שטרות הדומה בני אלף רובלים. את המרק יקבל בשלשים וחמש קופיקות, את הדולר בשבעים רובלים ואת שטר הדומה בן אלף רובלים במאתים רובלים, יקח גם דינרי זהב בני 10 רובלים במאתים רובל הדינר. בעה"ב התחייב למלא את הפקודה. אחרי חצי הלילה יצא הלגיונר עם הגונדה שלו מן הכפר. כרגע התחיל קבוץ הכספים. אספו חמשים אלף רובלים ...