Rabbi Moshe Haim Hachtman

ובכן מי היא האישיות המוסמכת היכולה לאשר שקיימת ספריה ברובליה הכפר ? -- מובן מאליו הרב. נכנס אהרן הרשיל אל הרב משה חיים הכטמן שישב בכפר עד אחרי הבלחובצים, ונתן לו הרב את האישור המבוקש. ...

למחרת בצהרים פשטה השמועה בכפר, כי גונדה חדשה של בלכובצים מתקרבת, חלק מהר לנוס אל היער או להחבא בבתי האכרים, ואמיצי הלב נשארו בכפר. לא עברה עת קצרה ואל הכפר באו 13 בלכובצים, אחד מהם אמר, כי הוא לגיונר. בהכנסם ירו פעמים אחדות באויר ויודיעו, כי על היהודים להתאסף בבית המדרש הגדול. הבלכובצים פשטו בכפר ויאיצו ביהודים ללכת לאספה, בדרך התעמרו ביהודים, את הרב משה חיים הכטמן צוו לרקוד ברחוב ואת מנדל נוסנצ'וק, זקן בן ששים, הרגו. אימה וחרדה נפלה על היהודים, התחילו בורחים מן הכפר. בביהמ'"ד נאספו כחמשים יהודים. הלגיונר דרש כי יתנו לו מאתים אלף רובלים, היהודים טענו כי אי אפשר לאסוף סכום רב כזה. אז רשם הלגיונר את שמות כל הנאספים בביהמ"ד ובצדו של כל אחד רשם את סכום הכסף, שעליו לתת. מאחד מהם אהרן צבי דורצין בן שלשים שנה דרש עשרת אלפים רובלים, אהרן צבי ענה, כי אין ידו משגת לתת סכום רב כזה, הלגיונר צוה להמיתו, החילים הוציאוהו תיכף לפרוזדור וימיתוהו, אחר כך דרש הליגיונר משלום בויר אלף רובל, בכיסו של בויר לא היה הסכום הזה, המיתו גם אותו, הלגיונר פנה אז אל יהודה דורצ'ין, דוד של אהרון צבי המומת, וידרוש ממנו חמשים אלף רובל, בכיסו לא היה הסכום הזה. צוה הלגיונר וישימו חבל על צארו ויעלוהו על הבימה לתלותו. בקש האומלל, שירשוהו ללכת להפרז' ממשפחתו נתנו לו חיל ללכת אתו אל ביתו. אשת האומלל ובתו, בראותם, כי חייו בסכנה, פשטו בכפר, נתנו בעבוט לאכרים כל מה שהיה להם, אספו 50 אלף רובלים ויפדוהו ממות. ...