The author’s mother

... א) קטע מההקדמה לחלק ראשון של ספר הזכרונות, מהפרק: ,דמדומים ובין השמשות" : ראשון לאוגוסט 1950. היום מלאו לי שמונים ושלוש שנים ושבעה חדשים. מהן, אני כשבעים שנה הוגה דעות וחושב מחשבות, כאיש בא בשנים, כמובן, הכול לפי התקופה והמצב. מהשמונים ושלוש שנות חיי ביליתי כחצי בחו"ל וכחצי בארץ; אבל גם במשך הארבעים שנה שביליתי בחו"ל, הגיתי בארץ הקודש, כי אמי זייל, שהיתה בת לאחד מראשי הישיבה בק"ק מיר, בתו של ר' לייב קונעס, ידעה את כל התפילות בעל-פה. ובהיותי אני כבן שלוש כבר לימדה אותי להתפלל קריאת-שמע, שמונה- עשרה וברכת המזון. ובכל יום הייתי חוזר פעמים רבות על ,ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו", על ,רחם על ציון" וכו', על ,רחם ה' אלוהינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך". וכשגדלתי מעט ונעשיתי בקי בתורה, היתה דוד-הורודוק ל,עירדדויד", וכל נחל בגולה לירהן, ליבוק או לארנון. וכל , גבעה -- ללבנון, וכל עץ לעצידשיטים או לארזי דייר מ .זגורודסקי זיל הלבנון.

... את יום הולדתי אישרה אמי לפי ספירה מיוחדת: לפי השריפות! אמי סיפרה שנולדתי ביום ג' של חנוכה, בשנה השלישית אחרי ,השריפה הגדולה". וזה דבר השריפות : לפני כמאה שנים, היו העיירות באיזור פוליסיה מוקפות יערות בראשית, רובם מחטוניים: אורנים, אשוחים, תורניתות וכו', מיני עץ עשירי זפת. מעצים זפתיים אלה נבנו כל הבתים (הקירות, התקרות והרצפות); הגגות היו מכוסים שחיפי-עץ אצל האמידים המעטים, ואלומות קש של שיפון אצל הרוב -- הכול חומר שריפה נוח מאוד. לא עבר אף קיץ אחד, שלא תפרוץ שריפה באחת העיירות. שריפה שהשמידה את כל העיירה -- אם היתה שריפה גדולה -- או רק חלק הגון ממנה. על שריפה גדולה היו מכריזים בעיירות הקרובות, וישראל, בני רחמנים, היו ממהרים לאסוף כיכרות לחם ולשלוח לנשרפים (לפי חקירותי בקהילה אפשר ש,השריפה הגדולה" היתה בשנת תרכ"ז (1867), אם כי לפי דברי ראש ,הקהל" היתה גם בתרכ"ח שריפה הגונה...).

את הלילה האחרון בגיטו לא אשכח לנצח... ישבנו יחד עם ההורים עד 3 אחרי חצות. נפרדנו, התנשקנו ובכינו התנשקנו ובכינו. נפרדנו מתמונותיכם ולחצנו אותן אל לבנו. אבי אמר ;ודוי" ואמי התרחצה, לבשה לבנים נקיים והכינה את עצמה לקראת המות. אותי גרש גרשה מן הבית : ,צא מכאן, עזוב אותנו אתה תישאר בחיים, תסתתר, אל תהיה על ידנו. אתה לפחות, תקום את נקמת דמנו... אתה תספר עלינו!"... ...