R. Volovela

אף רוב ,כלי הקודש" איוו להם מושב בְּרחובנו: שלושה שוחטים (אחד מהם אבי ז'"ל) ושלושה רבנים; למעשה לא רבנים, כי אם ,רביים", צאצאי שושלת אדמורים מדורי דורות, לכל אחד מהם, קהל חסידים משלו. הם וחסידיהם מפרנסיהם -- הרעב היה מנת חלקם. לאחר שגדלתי ועמדתי על טיבם של בתי הרביים, הערכתי ביותר את ר' וולוולה ז"ל, יהודי כשר ותמים היה, לא התערב ב,פוליטיקה? ואהוב על הבריות. גם קהל חסידיו היה גדול משל אחרים. אשתו, ליבעדרייזעלע, אשה בעלת-מרץ היתה. סבתא סיפרה, כי בצעירותה. היתה ליבע-רייזעלע יפהפיה, וכשהביאוה, אחר נישואיה, ממרחקים לעיירתנו, צבאו אנשים על פתח ביתה לראות את יפיה. גם אני, בילדותי, עוד ראיתי בפניה את שרידי יופיה. נראה. שחיי העוני והסבל, נתנו אותותיהם בה. שלושה בנים היו להם ובת יחידה, צפורה'לה רעותי, וכולם יפי-תואר ויפי-רוח. ניתנה האמת להיאמר: בנות רבות בעיירה, מבנות ,כלי-הקודש", נתנו בהם עין, ולא אחת שמעתי אמהות וסבתות מתלחשות : השידוך נאה וכשר, אלא שאין ,שני מתים יוצאים יחד במחול".. אכן, העניות שררה בבתליהם של ,כלי-קודש?, אלה.

לעלות לתורה -- אות הוא שהגיעה שעתו. נזהרו יהודים מלעבור בשעה זו על יד בית-הכנסת הגדול. והנה נודע לנוער, כי שכננו, סנה הקצב, עומד לחזור במוצאי-שבת בשעה מאוחרת. מביתו של ר' וולוולה ז"ל. מה עשו חברה-לצים? התחבאו בעזרת-הנשים של בית-הכנסת הגדול, ובהתקרב סנה הקצב לביתו, שעמד בדיוק מול בית-כנסת זה -- התחילו הללו להתפלל ברוב דבקות., ובקול עמום, כקול מתים מקבריהם, קראו: יעמוד ר' סנה בר' פלוני לתורה ! היהודי נרעש ונפחד, פתח בקושי את דלת ביתו ובקול בוכים סיפר לאשתו שרה-לאה את האסון שקרהו. מבוהל ומדוכא התהלך, ולא ידע נפשו ימים אחדים. הפסיק לעבוד וציפה לגזר-הדין. ומי יודע מה היה בסופו, לולא נודע הדבר לסבתא שלי, דבושה-נחה והיא גילתה לו את האמת. כמובן, שלא סיפרה לו כי ,בני טובים" היו מעורבים בדבר, וכי גם אחד מבני משפחתה, ידו היתה בזה...