Unnamed young coachman

כמנהל קואופרטיב החקלאים היהודיים בפינסק -- מיסודה של יק"א -- ביקרתי בעיירות הסביבה, חיפשתי את היהודים -- ומחוץ לתפקידי, את העברים שבהם. באביב 1932 הגעתי לתחנת-הרכבת בלכווה, והתחלתי תר בעיני אחרי עגלון. שיובילני להורודוק. מה רבה היתה הפתעתי הנעימה בשמעי את אחד העגלונים -- בחור צעיר -- קורא .בבקשה", לא האמנתי למשמע אזני והריני פונה לעגלון ואומר: ,האם הנך שומע עברית ?" ,אמנם כן", הוא עונה ומתפאר על היותו ,מבני יהודה". בהמשך הנסיעה, הסביר לי את מטרת האגודה, שהקימו בני הנוער בעיירה: ללמוד ולדבר אך ורק עברית, עלזמנת שתיהפך במרוצת הימים לשפת ההמונים, ולא נחלת חוג מצומצם -- ברובו משכילים -- כיום. לשאלתי, אם יוכל דבר זה להתגשם, השיב לי בבטחון עצמי, שהוא וחבריו גאים מאוד על ההישגים עד עכשיו, ולכשנגיע העירה יוכיח לג זאת -- ואמנם נוכחתי ושוכנעתי ! ...