Reuven Flumen

מזכיר הספרי ה העממית היה יעקב ליכטנשטין. ד.הנד.לד. היתה מורכב ת מהחברי ם הבאים: איצ׳ד. וחיים הײבלום, יעקב ז׳יטו, יוםף פרגמנט, צ׳רנה ליפקה ושמעון שינברג. בװעדת התרבות היו: חיים משה הײבלום, יוסף פרגמנט, שמעון שינברג, שלמה רובינשטין, משד. אליהו גורצר ומשד. פלדמן. ועדת התרבות הוציאד. ב־1930 את השבועון ״דאם לוקאװער װארט״. ראובן פלומן, הױם רופא במדינת ישראל, ואז סטודנט׳ פרסם בעתון מאמרים בנושאים מדעײם. ב־1937 שוב הופיע ״דאם לוקאװער װארט״, הפעם במערכת חדשה. העורך הראשי היד. פרופסור בארק, מביאליסטוק. הוא היה מורה דתן בבתי הםפר הפולנײם וכן בגמנםיה הוא למד דת עם תלמידים יהודײם. הוא היה ״ארודיט״

... את נעורי ביליתי בלוקוב. והייתי פעיל בנוער היהודי. עד עכשיו לא אוכל להבין איך היה לנוער היהודי כל כך הרבה אנרגיה, מאין הם שאבו כוח כזה לעבודה חברתית ותרבותית. בסך הכל לא היה לנוער שום סיכוי קיום. בענין למודי פ — לא היה טעם לדבר. האנטישמיות היתה בדרך. האוכלוסיה בעיר היתה מורכבת מ־סי^סצ יהודים, אך מיסים שלמו היהודים 0%נ ) מהםכום הגלובלי. ליהודים היה רק בית ספר אחד מתוך 4 הקײמים. בעיר היו 2 גמנסױת, לנערים ולנערות, אך גימנזיסטים יהודיים אפשר היה למסור על האצבעות, — ראשית, בגלל התשלום הגבוה ושנית בגלל ההפליד. האנטישמית. למשל, נזכר אני בתלמיד גמנסיה ראובן פלומן. לאביו היתה חנות לעסקי נעלײם וד,ו א עשה הכל כדי שבנו, בחור עם ״ראש בוער״, יהפך ל״אדם״. אך בגמנסיה כל כך התעללו בו שהוא צריך היה לשבת שנתיים בכתד, אחת. לבסוף נתנו לו מכות כאלו ׳ שד,ו א לא יכול היה לד,משיך ללמוד. אך פלומן לא התייאש, — הוא הגיש את הבחינה בעיר הגליל לובלין ושם קבל את הבגרות עם ציון גבוה (הױם הוא רופא ידוע).