The Seer of Lublin

... רי״ב עצמו החויר כסיד. ״אזל םומקא ואתא חװרא״. הוא הרגיש כי ניטל כוחו׳ כי הוא ױרד מ״מדרגותױ״ שאותן רכש בשנים רבות של מאמץ רוחני עלױן. בבושת פנים ירד מעל השולחן ופסק מאמירת בדחנות. הצדיקים לא התערבו משום כבודו של רבי ליפא׳ בנו של רבי אלימלך מליזנםק׳ אבי החםידות בגליציה ובפזלין. משנתאושש קצת ניםה שוב רי״ב את כוחו׳ אלא שקריאתו המעליבה של רבי ליפא חזרה ונשנתה. הפעם חש רי״ב שה־א נאדם פשוט לכל דבריו. ניטלו מנו ה״מדרגות״ ונלקהה במנו השראתו ורוח קדשו. נבוך ומבויש שוטט רי״ב בין אלפי המוזמנים. לרבו המובהק׳ להוזה׳ אי אפשר היה לגשת בשל הדוחק הרב שהיה סביבו. הוא יצא אל מחוץ לאולם׳ שמא ימצא ״ידיד אוהב ונאמן״ שױכל להשיח את לבו לפנױ ויחד למצוא עצה.

פעם בקרוהו בחמילניק אורחיים בדמותם של ״היהודי הקדוש״, רבי דוד מלילוב ורבי מאיר מאפטא. לא היה לרי״ב במה לכבדם ובמה להעלות אור. נטל את החיטה השחורה לפםח שקבל מן ה״חוזה״ ועשה פתיתים. משמן הזית עשה אור׳ בנתנו פתילה לשמן. כשבא אל ה״חוזה״ אמר לו רבו־ ה״שמורה״ שלך האירה לי ױתר מכל ה״שמורות״ שחילקתי. ...