Yissakhar-Bar

... בימי מגוריו בחמילניק׳ הציע רי״ב לרבי ליפא לשמשו׳ כדרכו במסעױ לכל צדיק דורו להכירם ולשמשם וללמוד מהם איזה דרך בעבודת השם, שמשותו אצל רבי ליפא התנהגה כדלקמן: מדי ױם בױמו׳ לפני תפילת רבי ליפא׳ היה רי״ב הולך לחדרו ומעשן מקטרתו והולך לדרכו. רבי ליפא היה קפדן גדול׳ ודרכו היה להקפיד נמרצות על כל מי שלא עשה רצונו כראוי. ופעמים רבות עשתה הקפדתו רושם נמרץ. ױדעיו ומכריו הױ זהירים שלא יכװ בגדלתו. בכל יום היה רי״ב מתהלך בבית רבי ליפא וממלא תפקידו בשמשות בקודש. פעם אחת אירע שרי״ב איחר לבוא לבית הרבי ולשמשו׳ וכשהלה דרך על םף ביתו הקפיד עלױ קשות. רי״ב ענהו בתמימות שגם הוא צריך לעשן מקטרתו לפני תפילתו. ומשום כך איחר לבוא25. כעסו של הרבי גבר עוד ױתר על תשובתו זו׳ והוא שילחו מעל פנױ. אף טרוניא נשארה בלבו של רבי ליפא על רי״ב׳ שבאה לידי בטוי בכמה הזדמנוױת.

ױם המחרת הגיע. ערבו של חג הפםח. בכל בתי ישראל כמרקחה. מכיגים את צרכי החג האחרונים• מסײמים את הניקוי ואת המירוק. בבית אחד בלבד שקט. אין מירוק ואין ניקוי. אין אפיה ואין בישול. ביתו של רי״ב הוא זה. לרש אין כל — מנין יקח לבישול, לאפיה ולהכנת צרכי החג המרוביםז אולם, נראה שאין בעיה זו מטרידה את רי״ב או ״ברל בטלן״ כפי שנקרא בפי הברױת, שהרי אין הוא מגלה על כך דבר. אף אינו שרוי חלילה בעצבות. להיפך — הוא ממשיך בהתלהבות ובצהלת פנים, חרף רעבונו הנורא, לפזז ולומר דברי תהלות בן דוד. לו לא חםר דבר — ברוך הוא וברוך שמו. שעה רודפת שעה ורי״ב אינו זז מבית־המדרש ואמירת התהילים. בבית הרי״ב ױשבת הרבנית בוכיה. את דלתות ביתה סגרה לבל יראה איש בצערם. צדיקת אשה זו ורצון בעלה היא עושה. מוטב לא לאכול כזית מצה בפםח מאשר להצטרך לבריות. ״עשה שבתך חול״. לפתע נבנםים שני יהודים, מכובדים לפי מראם ופונים מיד אל הרבנית, שמיהרה לנגב דמעותיה: — אורחים הם מעיר רחוקה. מםתבר שיצטרכו לשהות כאן, בחמילניק, בימי החג. מאחר שמדקדקים הם על קלה וחמורה יאכלו אך ורק בביתו של ירא שמים מובהק. כל בני העיר אישרו להם כי בבית זה דר יהודי ירא שמים. בעױת כםפיות לא יהױ. שלם ישלמו ממיטב כספם.

רי״ב אינו מזדרז ללכת לביתו. למה לו אליבא דאמת ללכת ? להחליף מלבושים ? אין. לעזור בהכנת צרכי החג ? אין לראות את ילדױ מזי הערב — למה ? המשיך איפוא בלמודױ ובתפילתו, משהתקרב החג הלך למקוה טהרד״ טיהר עצמו וחזר לפינתו בבית המדרש. כלתה התפילה. הכל ממהרים לבתיהם לנהוג ״מלכוחם״ ביד רמה ולקײם מצװת החג, באמירת ההגדה ובאכילת ״מתקים ומשנים״. בודד נשאר רי״ב בבית המדרש. למה לו למהר?... הנה ניגשים אלױ שני יהודים מכובדים. רי״ב מקדמם בברכת ״חג שמח״ ומושיט ידו לברכם בברכת ״שלום עליכם״. אחד מהם מםביר לו: רצוגם לאכול בביתו את סעודת החג. נתחמץ לבו של רי״ב בקרבו. אך הוא מיהר להשיבם, כדי שיםפיקו למצוא להם מקום לערוך בו את הםדר, — צר מאד, אך לא אוכל לארחכם, כי בביתי לא הוכנו צרכי החג. כך הוא רצון ה׳ — יהי שמו מבורך״. ״מילא — מבטלים האורחים — כמונו כמוך. אין לאכול — לא נאכל״. תמה רי״ב על אורחים מכובדים אלה הרוצים לא לאכול דוקא אתו ואינם מוכנים לאכול בבתי נגידי העיר. בעל כרחו לקחם עמו לביתו, כשבתוכו בושה צורבת,

אנדת חםידים מםפדת : פעם אחת בערב פסח לא היו בבית רי״ב אפילו פתיתי לחם שױכל להחביאם בפינות הבית כדי שאפשר יהיה לברך בבטחון ״אשר קדשנו במצװתױ וצװנו על ביעור חמץ״, ללא חשש של ברכה לבטלה. לשם מצוה יצא רי״ב מגדרו והרשה לעצמו לשאול משכנו את עשרת פתיתי הלחם הדרושים. השכן, כדרכם של ישראל רחמנים בני רחמנים, הבין כי לא רק פתיתים חסרים אלא גם לחם לאכול — אין. על כן מיהר ונתן לדי״ב ככר לחם ועשרה פתיתים. שם רי״ב את הלחם והפתיתים ויצא בשמחה להתפלל תפילת ערבית. הילדים, שמכבר לא ראו פת לחם והױ רעבים בױתר, התנפלו על פת הלחם וכילזה כרגע. חזר רי״ב ובירך ״על ביעור חמץ״ בהתלהבות גדולד״ כדרכו. ברם, רעב ללחם נשאר כשהיה.

... רי״ב עצמו החויר כסיד. ״אזל םומקא ואתא חװרא״. הוא הרגיש כי ניטל כוחו׳ כי הוא ױרד מ״מדרגותױ״ שאותן רכש בשנים רבות של מאמץ רוחני עלױן. בבושת פנים ירד מעל השולחן ופסק מאמירת בדחנות. הצדיקים לא התערבו משום כבודו של רבי ליפא׳ בנו של רבי אלימלך מליזנםק׳ אבי החםידות בגליציה ובפזלין. משנתאושש קצת ניםה שוב רי״ב את כוחו׳ אלא שקריאתו המעליבה של רבי ליפא חזרה ונשנתה. הפעם חש רי״ב שה־א נאדם פשוט לכל דבריו. ניטלו מנו ה״מדרגות״ ונלקהה במנו השראתו ורוח קדשו. נבוך ומבויש שוטט רי״ב בין אלפי המוזמנים. לרבו המובהק׳ להוזה׳ אי אפשר היה לגשת בשל הדוחק הרב שהיה סביבו. הוא יצא אל מחוץ לאולם׳ שמא ימצא ״ידיד אוהב ונאמן״ שױכל להשיח את לבו לפנױ ויחד למצוא עצה.

פעם — מםפרים חםידים — עמד רי״ב בנסױן קשה אחר. בהלכו מהנהר הקפוא׳ שם טבל טבילת טהרה׳ פגש בנער נכרי קטן. נגש הנער אל רי״ב והציע לו למכירה קנקן קטן. הציץ רי״ב בקנקן ומצאהו מלא דינרי זהב. שאל למחיר הכלי׳ ולהפתעתו שמע מחיר פעוט: עשרה גדולים — סכום מצער מאד. רצה רי״ב לקפוץ על מציאה זו ולזכות בה׳ אלא שאף עשרה גדולים אלה לא הױ בידו. עמד על המקח והוריד את הסכום לחמשה ״גדולים״. תוך כדי מקח וממכר הרהר רי״ב : אם אקנה קנקן זה — הרי אתעשר׳ ואם אתעשר אהיה שקוע כל הױם במםחר ובכסף. לא אלמד ולא אתפלל. אי הכי לא בעינא. אך חבל על אוצר כזה שילך לאיבוד. מוטב שיזכה בו ישראל משזכה בו נכרי. משך את הנער לתוכה של עיר׳ ושם הפנה אותו לאחד מתושבי העיר׳ עני מרוד. כמובן שבבית זה נפלו על המציאה וזכו בה. מאז נתעשר הקונה — הוא ובני ביתו אחרױ. ...

... בזמן שהיה ״מלמד״ בחמילניק אירע פעם׳ שהלך לאופה אחד שישב םמוך לבית־המדרש להדליק אצלו את מקטרתו. היה אז ױם חמישי בשבוע׳ הוא ױם השוק בעיר׳ והאופה לש אז עיסה. בהלכו ממנו אמר לאופד.: לוש בברכה. מאז היתה הברכה שרױה בעיםה׳ והאופה לש ולש זמן ארוך׳ למעלה משמונה חדשים׳ והעיסה לא פחתה. האופה הפיק ממנה הרבה ככרות לחם׳ ועיסה לא כלתה׳ וכמעט נתעשר מהברכה הזו׳ עד שגפשו קצה בעבודתו׳ וכשגגה יצאה מפױ באמרו : אי אפשר להפטר מזה. מאז פג כחה של ברכה וכלתה העיסה. לימים׳ כשרי״ב נכנם שוב אל האופה להדליק מקטרתו׳ ביקשו הלה לברכו שוב. אך רי״ב השיב לו בדרך צחות כפתגם הפולני: ״ניע זאװשע יארמארק״ (לא בכל עידנא מתרחש ניסא).

... קדירה עם כמה תפוחי אדמה. השכנה עשתה עצמה כאינה רואה כדי שלא לביישה׳ ושוחחה עם הרבנית בדברים שונים. תוך כך בא רי״ב מבית המדרש׳ וכשפתח את הדלת ואמר ״שבתא טבא״ מיד נתמלא הבית כולו אור׳ ופנױ בערו אז כאבוקת אש׳ עד שלא יכלו להביט בו. השכנה נבהלה מאד ממראה זה ומיד יצאה החוצה. הרבנית רצה אחריה ובקשה בפקודת בעלה שלא לספר לשום איש ממה שראתה. האשה הבינה כי לא איש פשוט הוא׳ רק איש אלקים׳ ואז קבלה עליה להשגיח עליהם בעינא פקיחא׳ וכל פעם שלחה בצנעא מעט טרף לבית. לכל שבת הביאה עוף לביתו׳ וכן לחגים. ברם האשה לא הבינה שכשם שלא היה לו על העוף כך לא הױ לו שני הגרושים לשחיטת העוף׳ ובלי דמי השחיטה לא נשחט העוף לחג׳ כי לא יצאתי מחוץ לגדרי ולא הגדתי לאיש.

... כשבאו לביתו ראה רי״ב והנה שולחן ערוך׳ נרות דולקים. מטה מוצעת. מן המטבח עולים ריחות מגרים וטעימים של מאכלי החג. נצבט לבו של רי״ב וכאב: לא יכלה הרבנית לשאת בגסױן חמור זה. נטלה מתת בשר ודם. כלום רשאי הוא ליהנות מסעודה כזו ז עודו מהרהר — שחה לו הרבנית את כל המאורע. ישב רי״ב ליד שולחנו וערך ה״םדר״ בשמחה ובהתלהבות. אף שר שירי חג ואמר דברי תורה בהארה עלױנה. אמרו : שמחת חג רבה היתה בבתי יהודי חמילניק׳ אך שמחה כשמחתו של רי״ב לא היתה. ...

אחרי שנסתלק דודו של רי״ב׳ רבי זונדל המורה־צדק בראדושיץ׳ נבחר רי״ב כממלא־מקומו בראדושיץ. הוא היה הראשון שגבחר כרב העיר ולא כמו״צ בלבד׳ ואחרי שעבר לשבת בראדושיץ הוטב מצבו. גם אז — עד פרםומו — עלױ היה לסבול םבל רב׳ לעבור ימים רבים בצומות ובסבל. להסתפק בפת לחם חרבה ובקב חרובים ובפחות מזה׳ לראות בסבלם וברעבונם של בני ביתו׳ ובכל זאת לא להפםיק לרגע מהתעלותו׳ לא לחדול מהתאבק בעפר רגליהם של צדיקים ולקנות שלימות. ...