RIB’s wife

ױם המחרת הגיע. ערבו של חג הפםח. בכל בתי ישראל כמרקחה. מכיגים את צרכי החג האחרונים• מסײמים את הניקוי ואת המירוק. בבית אחד בלבד שקט. אין מירוק ואין ניקוי. אין אפיה ואין בישול. ביתו של רי״ב הוא זה. לרש אין כל — מנין יקח לבישול, לאפיה ולהכנת צרכי החג המרוביםז אולם, נראה שאין בעיה זו מטרידה את רי״ב או ״ברל בטלן״ כפי שנקרא בפי הברױת, שהרי אין הוא מגלה על כך דבר. אף אינו שרוי חלילה בעצבות. להיפך — הוא ממשיך בהתלהבות ובצהלת פנים, חרף רעבונו הנורא, לפזז ולומר דברי תהלות בן דוד. לו לא חםר דבר — ברוך הוא וברוך שמו. שעה רודפת שעה ורי״ב אינו זז מבית־המדרש ואמירת התהילים. בבית הרי״ב ױשבת הרבנית בוכיה. את דלתות ביתה סגרה לבל יראה איש בצערם. צדיקת אשה זו ורצון בעלה היא עושה. מוטב לא לאכול כזית מצה בפםח מאשר להצטרך לבריות. ״עשה שבתך חול״. לפתע נבנםים שני יהודים, מכובדים לפי מראם ופונים מיד אל הרבנית, שמיהרה לנגב דמעותיה: — אורחים הם מעיר רחוקה. מםתבר שיצטרכו לשהות כאן, בחמילניק, בימי החג. מאחר שמדקדקים הם על קלה וחמורה יאכלו אך ורק בביתו של ירא שמים מובהק. כל בני העיר אישרו להם כי בבית זה דר יהודי ירא שמים. בעױת כםפיות לא יהױ. שלם ישלמו ממיטב כספם.

לא יכלה הרבנית להתאפק והיא גלתה להם : ״בשמחה וברצון הײנו מקבלים את פניכם בחג אשר בו ״כל דכפין ײתי ויאכל, כל דצריך ײתי ויפסח״. אבל מה נעשה ובביתנו אין כל, לא צרכי החג ואף לא כזית מצה לצאת ידי חובה״. ביטלו האורחים טענה זו כלאחר יד. ״אין זו דאגה — פסקו ברחבות. ״הבאנו הכל אתנו — כל טוב ומכל טוב — לא נצרך לנו אלא בית של יהודים יראי שמים שיכינו לנו החג כראוי וכיאות״. הםכימה הרבנית : — ״בית של יראי שמים תמצאו כאן״. ״אף מתת בשר ודם אין כאן״ — םיכמה לעצמה — שהרי שכר טרחה היא נוטלת.

... כשבאו לביתו ראה רי״ב והנה שולחן ערוך׳ נרות דולקים. מטה מוצעת. מן המטבח עולים ריחות מגרים וטעימים של מאכלי החג. נצבט לבו של רי״ב וכאב: לא יכלה הרבנית לשאת בגסױן חמור זה. נטלה מתת בשר ודם. כלום רשאי הוא ליהנות מסעודה כזו ז עודו מהרהר — שחה לו הרבנית את כל המאורע. ישב רי״ב ליד שולחנו וערך ה״םדר״ בשמחה ובהתלהבות. אף שר שירי חג ואמר דברי תורה בהארה עלױנה. אמרו : שמחת חג רבה היתה בבתי יהודי חמילניק׳ אך שמחה כשמחתו של רי״ב לא היתה. ...

... נגעו הדברים ללבו של רי״ב והוא החליט לעשות מעשה ש״מזבח מוריד עלױ דמעות״ — לתת גט פטורין לרבנית בילה׳ כדי שתוכל להנשא לאיש שױכל לפרנסה כראוי. קרא רי״ב לרעיתו והסביר לה כי ברצונו לפטרה בגט׳ ואף הסביר לה את המניעים למחשבה זו. הרבנית נפגעה מדברי בעלה׳ ובגאוה השיבד׳: חלילה וחס. לא ייעשה כזאת בישראל. מוכנה אני לםבול כל סבל עד אשר ױטב לגו ויתגלה אורך. שמח רי״ב על תשובת הרבנית והמשיך בדרכו לשבת על התורה והעבודה ולםבול רעב ומצוק.

ועוד בימי צדיקותו בראדושיץ היה מספר מפעם לפעם במםיבת משפחתו ותלמידױ על מצבו הירוד בעת מגורױ בחמילניק׳ שחי שם בעוני עד שהגיע ממש לככר לחם׳ בלי לגלות לשום איש על מצבו הדחוק מחמת גודל אמונתו ובטחונו במרום שהכל מתנהל בהשגחה פרטית. ופעם׳ בערב שבת לאחר הדלקת הנרות׳ שאז דרכן של נשים לערוך בקורים בבתי חברתן׳ בשעה שהוא עצמו היה בבית־המדרש׳ נכנסה אחת משכנותױ לביח הרבנית ומצאה שם שתי נרות קטנות דולקות׳ שמתוך קטנותן לא האירו יפה בבית׳ ועל השולחן מצאה מונחות שתי גלוסקאות שחורות׳ ועל הכירה עמדה ...