Venice

בספטמבר 1648 הגיע צבא כמלניצקי, שהוגבר ע״י גדודי טטרים בפיקודו של טוקאי ביי, לשערי העיר לבוב. כותב־הזכרונות ר׳ נתן נטע בן הקדוש הרב ר׳ משה הנובר, בספרו "יון מצילה" המתאר את גזרות ת״ח ות״ט (יצא לאור בפעם הראשונה בשנת תי״ג בונציה) מספר על מצור לבוב: "אחרי הדברים האלה הלך חמיל עם כל חילו לצור על ק״ק לבוב הבירה, והיא אחת מן ארבע הקהילות הגדולות 2) שבמדינת פולין. עיר גדולה לאלוהים של חכמים ושל סופרים. וכאשר באו לשם האויבים היו יושבים שם בערבה לפני המבצר הגבוה 3), העומד מחוץ לעיר לבוב, והיו יורים עליהם מן המבצר הגבוה והרגו מאנשי היונים 4 •) והקדרים" ) אלפים. ולבסוף היו עם פולין מוכרחים לילך מן המבצר הגבוה, מפני שאין להם מים שם. וילכו עם פולין מן המבצר הגבוה אל העיר לבוב. ויציתו אנשי המקום כל הבתים שסביב לחומה באש, כדי שלא יחבאו שם האויבים סביב לעיר. אף על פי כן, לכדו האויבים את המבצר הגבוה ויצורו את העיר מסביב, והיו יראים בעיר לילך מן הבית מפני קני השריפה המורים מן המבצר הגבוה לעיר. ודבר ורעב גדול היה בעיר — מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. ומתו בעיר ברעב יבדבר כעשרת אלפים נפשות 6). ויהי כאשר ארכו להם שם הימים ולא יכלו לכבוש את העיר, הלכו ויסתמו המעינות 7 שמחוץ לעיר, שכל בני העיר שותים מהם, ולא היה מים לעדה לשתות. ויאמרו ...

כבר היה לו שם בגדולים והתנהג בחסידות מופלגת, שם התחתן עם בתו של אחד מעשירי הקהלה, אבל כאשר צרו צבאות־פרוסיה על העיר וירו בתותחים נפל כדור תיתח על הבית שבו גר עם בני־ביתו, נהרגה אשתו הצעירה עם ילדה אחת שהיתה להם והיא ר׳ צבי לבדו ניצל. עזב את העיר והלך לסאראיבו ונתקבל שם לרב, עזב את כאראיבו כשנודע לו שהוריו נשבו ע״י הברנדנבורגים והובאו לברלין. בא לוויניציא וההארה בבית ר׳ שמואל אבוהב שקיבל פניו בחיבה יתירה. מוויניציה הלך לאנשבאך, פראג ולברלין, בברלין נתחתן שוב עם בתו של הר׳ משולם זלמן ווימרק־מירלש הרב ואב״ד של שלש הקהלות אה״ו׳ (א׳לטונה ה׳מבורג וו׳נזבך). ר׳ צבי התישב באלטונה וקבע ישיבה בבית שיסדו עשירי הקהלוות הללו, שם עסק בנגלה ובנסתר עד כי כל חדרי־תורה היו פתוחים לפניו, נאמן בכל ספרי ח״ן, וכתבי האר״י היו שגורים על פיה בנדודיו סגל לעצמו שפות שונות והיה יודע לדבר ספרדית, איטלקית, טורקית, הונגריה ואשכנזית, ומבין בכל דבר חכמה פלוסופיה ושאר ידיעות ובשעות ...

וו) יונה גורלאנד, המו״ל של הקונטרס, מניח שהוא היה רוקח בעיר וולאדימיר — ווהלין, חיבר ספר "סם החיים", ספר מוסר בחרוזים עם תרגום באידיש, נדפס בשנת ש״ן (1590). השערה זו לא נראתה לו מבוססת למדי, ולפי דעתו היה המחבר אחד מגולי פולין שברח לויניציה עם חבורו בידו. כאן ביקש הסכמה מר׳ משה זכות, שכתב שיר קטן בראש החיבור. אולם הספר לא נדפס ונמצא בבריטיש מתיאום, בלונדון, בעזבונו של יוסף אלמנצי. עד שפורסם ע״י גורלאנד בשנת 1888 (בקרקא). ...