Dr. Landsberg

... דעות בתוך הציבור היהודי בשאלת ההשתתפות בפעולה זו. הסתדרויות ומפלגות שונות היו כנראה נגד השתתפות הקהילה בצורה כלשהי, ועל עמדתם השלילית הודיעו למועצה היהודית. ברם, אין לנו כל ידיעות מדויקות על הדיונים והישיבות שהתקיימו, מלבד על אינטרבנציה אחת, שהיתה כנראה אחת מרבות. הרב ד״ר דוד כהנא (שאחרי שחרור פולין נעשה רב ראשי בצבא הפולני) מספר שלפני התחלת הגירוש באה אל יו״ר המועצה היהודית ד״ר לנדסברג משלחת מורכבת ע״י הרבנים ישראל ליב וולפברג, משה אלחנן אלטר, ד״ר קלסן חמודות וד״ר דוד כהנא והזהירוהו כי לא יסכים לתת את פקידי הקהילה לעזרה במפעל הגירוש • ד״ר כהנא מספר, שד״ר לנדסברג לא החזיר להם תשובה ברורה, אלא התאונן שאין המועצה היהודית יכולה לעשות כרצונה, באשר היא תלויה בכל מעשיה ופעולותיה בשלטונות הגרמניים • נראה, שמנהיגי הקהילה קיוו להמתיק את רוע־הגזרה על־ידי השתתפות הפקידים והמשטרה, ולהציל מן הגירוש ככל שיוכלו • אך כעבור ימים מספר נוכחו לדעת, כי הגרמנים רצו רק שהמעשה ייעשה בידי יהודים, וכי אין הם מקפידים בשיקולים של "אלמנטים אסוציאליים" אלא לוקחים גם סתם מחוסרי עבודה, זקנים, ילדים, חולים ובעלי־מום וכן בעלי מקצועות "בלתי־ פרודוקטיביים" כגון סרסורים, ספסרים וכר. לפעמים לא הועילו גם תעודות־עבודה • כפי שאמר אחד הפקידים

אחרי שיצא הצו על יצירת הגיטו, הועברו משרדי הקהילה היהודית מרחוב סטרו־טאנדטנא (שנשאר, לפי הפקודה החדשה, מחוץ לגבולות הגיטו) אל הבית בפינת הרחובות יעקב הרמן 15 ו״לוקיטעק״ 2. מלבד המשרד המרכזי של המועצה היהודית הועבר לשם גם משרד־השיכון. מחנות של יהודים מוכי־פחד ומגור היו צובאים על משרד־השיכון ומתחננים לתת להם פינה כלשהי בגיטו החדש • לפתע הגיחו ממכוניות־ תיהם עשרות קלגסי הס-ס. והגיסטאפו, התפרצו לבין ההמונים ופרעו בם פרעות. לפי שמועות שנפוצו בעיר, היתה זאת "פעולת תגמול" על מקרה שאירע בעיר ביום הקודם: יהודי אחד ניסה להגן על עצמו בפני איזה פקיד גרמני, ותוך כדי־כך פצעו או הרגו. ראש המועצה היהודית לא היה אותה שעה בבנין הקהילה, כי נחבש ימים אחדים קודם־לכן בבית־הסוהר שברחוב לונצקי. אמרו בעיר, שד״ר לנדסברג נאסר בגלל המשא־ומתן החשאי שניהל עם איגודי המחתרת הפולנית, וכי נאשם בתמיכה כספית בהסתדרויות אלה. הקצין הגרמני שניהל את האקציה (עדי־ראיה שונים מוסרים כאן שמות שונים: יש אומרים שהוא אנגלס, אחרים נוקבים בשם וופקה או גוסטב וילהויז) שלח מכונית מיוחדת להביא את ד״ר לנדסברג למקום השחיטה שבבית המועצה היהודית. בין כה וכה כבר הספיקו הגרמנים לחטוף ולירות עשרות אנשים ונשים מן ההמון הבורח בבהלה. ההרוגים נערמו לתל גבוה י״ל גוויות מול בית־המועצה היהודית. אחרי המעשה ניגשו הגרמנים לבצע את המערכה השניה של מחזה־ הבלהות. הם בחרו בשנים־עשר פקידים ושוטרים יהודים כדי להוקיעם קבל עם ועדה על גזוזטרות הבית ועל הפנסים אשר ברחוב • היות שחסרו להם חבלים, שלחו להביא מהעיר חבלים חדשים וחזקים יותר. (את שטר הקניה של החבלים שלחו לאחר־ מעשה אל המועצה היהודית בדרישה כי הקהילה תפרע חשבון זה. השובר המקורי נשמר ע״י ד״ר יפה, מנהל משרד־השיכון). למרות זאת ניתקו החבלים

... ערכו הגרמנים מחזה מיוחד ללעג ולקלס. מכיוון שהיה ראש המועצה היהודית החליטו הגרמנים שיש להוקיעו למעלה מפקידיו, דהיינו — בקומה השניה, לאות הכרה בתפקידו. ד״ר לנדסברג ניתלה תחילה בחבלים דקים מאד שניתקו תיכף, והוא נפל ארצה. אז החזירוהו לקומה השניה ומחזה זה נשנה שלוש פעמים • המום, פצוע ומגואל בדם עזבו לבסוף אומץ־רוחו, וד״ר לנדסברג ביקש חנינה מן התליינים בהסתמכו על הנוהג המשפטי, כי מוחלים לנידון את גזר־המות, אם חייו לא נפסקו בשעת האקזיקוציה. הגרמנים לא שעו לו והוציאו לפועל את תלייתו. ...