Nahman Bretler

... נחמן ברטלר, יהודי תמיר, צנום, עטוף מעיל כהה ארוך, נכנס לבית הכנסת, כששפתותיו כבר ממלמלות ראשית התפילה. בנימין גוטסמן, שפניו עגולים, זקנקנו אדמוני וגם כרסו מובלטת במקצת, פוסע עקב בצד אגודל, רק מדי פעם מחיש הוא את צעדיו מתוך הרגשת חשיבותה של המשימה הקדושה אליה הוא אץ. הנה ירחמיאל קסירר, הסיטונאי העשיר, המספק סחורה ומצרכי מכולת כמעט לכל קמעונאי העיירה. כבר תוך כדי ריצה נעות שפתיו, הוא מדלג מעל הסף, נושק למזוזה ונעלם בפרוזדור האפל. ממש בעקבותיו מחיש צעדיו אחד מלקוחותיו, חסקל־שמעון,

לאבי היתה אמנם שפה משותפת עם בני גילו וגם עם צעירים ממנו. זוכרת אני איך היה מטייל, שעות ארוכות, עם ייקל אורבאך, חיים הירש, ניסן אולינגר ולביש שטוק־ותמיד היה להם על מה שישוחחו ויתנצחו. ערב ערב היה אבי משתהה עד שעה מאוחרת על אותה אבן שעל יד ביתו של למברג. מי לא נמצא שם אותה שעה? הרש ל אורבאך, מאיר זוסיא טאבאק, נחמן ברטלר, זכריה ויזנטאל, הרש ל וויינטרויב וגם מוטי וידברג היה עובר על ידם לפעמים, ניגש, מצטרף ומשתתף בשיחות, כשחיוכו האופייני לו מרטיט על פניו. על מה לא נסבו אותן שיחות קולחות ועל מה לא היו דנים? פוליטיקה כללית ועניני ארץ ישראל, בעיות הקהילה ואף הקנוניות הבזויות הנרקמות בה בחשאי. אף זאת: לא התעלמו ...