Nissan Olinger

... ראשי הקהילה ועסקנים ציבוריים: (עומדים בשורה הראשונה משמאל לימין) טודרס צימרמן, אליעזר פיש, פישל גרפינקל, ניסן אולינגר, אברהם בילגורי, שלמה רוזנבוים, מוטל האוזנר, מוטי גוטספלד ומשה ויזנטל. (בשורה השניה): מוטי וידברג, בן־ציון פידרר, אברהם לדרמן, חיים רויז(ברנמן) ישראל־ליב פרייפלדר, משה פיירשטיין ומשה וידברג. (בשורה השלישית); פייבל גוטספלד, יוליק פרנקל ומנדל קלמן.

מיד עם כניסתם של הגרמנים לעיירתנו הוקם ה״יודנראט״. מפקד היחידה קיבל מידי האוקראינים רשימת היהודים שהיו מוכרים בעבר כעסקנים צבוריים, והזמינם למפקדתו. על פגישה גורלית זו ספר בזמנו אברהם בילגוריי, היחידי שנשאר בחיים מכל חברי ה״יודנראט״ הסקאלאי: המפקד קיבל פניהם בצריחות פראיות, צוה לעמוד ליד הדלת, הודיעם כי שום חסד לא צפוי להם מצד הגרמנים וכל עוד יביאו תועלת לעם הגרמני — יחיו; אחרת — ימותו. את בילגורי הוא מינה למזכיר "מועצת היהודים" שחייבת להתארגן תוך שעתיים. ואמנם התכנסה בביתו של הרב הצעיר, ר׳ יהודה דרימר, קבוצת עסקנים מקומיים ומביניהם נבחרו שבעה חברי ה״יודנראט״: מרדכי (מאטיע) ויידברג — ה״יודנאלטסטה״, הרב דרימר, מאיר־זוסיה טאבאק, ניסן אולינגר, יוסף יאגעט, אברהם בילגורי ואליעזר פיש — כמזכיר. אנשי ה״יודנראט״ התייצבו לפני המפקד הגרמני וזה הגדיר את תפקידו, הציג דרישותיו, והטיל את הגזירות הראשונות על הישוב היהודי: יש לארגן מיד ״אורדנונגסדינסט״ — שרות הסדר, שיבצע את הוראות ה״יודנראט״; כל יהודי יענוד על זרועו הימנית סרט לבן עם ״מגן־דוד״ כחול, והעובר על גזירה זו — יומת. מידי יום ביומו תסופק מכסת עובדי כפיה; יש לספק מיד כמות גדולה של רהיטים, כלי מיטה, כלי מטבח, מערכות כלי־ אוכל וחרסינה — הכל בטיב משובח; על ה״יודנראט״ למלא כל דרישה של השלטונות הגרמניים לכסף, תכשיטים, מצרכים וכד׳ במלואה וללא דחוי — וכל זה לווה באיום של עונש מות אם לא ייעשה כנדרש.

ראש "מחלקת היהודים", איש ה״גסטאפו" קלנר, היה "מבקר" ב״יודנראט" הסקאלה לעתים די קרובות ויוצא ממנו עמוס חפצי־ערך ומתנות שעלו ליהודי העיירה בדמים רבים, תרתי־משמע. ביום 25 בספטמבר 1942, הביא לו ניסן אולינגר, חבר ה״יודנראט," "מתנה", ישר למשרדו של קלנר בצ׳ורטקוב, כפי שזה דרש. בצהרי היום הופיע קלנר בעצמו ב״יודנראט," וודא שהמתנה נשלחה אליו ושאל לאפשרות קליטת ם של יהודי הישובים שבסביבה בתוך הרובע היהודי בסקאלה. תשובת ה״יודנראט" היתה כי בחודש מארס כבר עברו לסקאלה יהודי הישובים הכפריים שבסביבה ורבה הצפיפות בעיירה. קלנר צוה על שני חברי ה״יודנראט" להתלוות אליו לסיור ברובע, כדי לבדוק אם אמנם נכון הדבר, ובינתיים להכין בשבילו מתנה נוספת: כמות הגונה של עור קשה להתקנת סוליות ו־12 מטבעות זהב. בשובו הביע קלנר שביעות רצון מתוצאות הסיור והבטיח ל״יודנראט" כי "הכל יהיה בסדר" וכי ליהודי סקאלה לא יאונה כל רע. (נודע לנו אחר כך כי על תעלול־המרמה הזה חזר קלנר בכל העיירות ...

לאבי היתה אמנם שפה משותפת עם בני גילו וגם עם צעירים ממנו. זוכרת אני איך היה מטייל, שעות ארוכות, עם ייקל אורבאך, חיים הירש, ניסן אולינגר ולביש שטוק־ותמיד היה להם על מה שישוחחו ויתנצחו. ערב ערב היה אבי משתהה עד שעה מאוחרת על אותה אבן שעל יד ביתו של למברג. מי לא נמצא שם אותה שעה? הרש ל אורבאך, מאיר זוסיא טאבאק, נחמן ברטלר, זכריה ויזנטאל, הרש ל וויינטרויב וגם מוטי וידברג היה עובר על ידם לפעמים, ניגש, מצטרף ומשתתף בשיחות, כשחיוכו האופייני לו מרטיט על פניו. על מה לא נסבו אותן שיחות קולחות ועל מה לא היו דנים? פוליטיקה כללית ועניני ארץ ישראל, בעיות הקהילה ואף הקנוניות הבזויות הנרקמות בה בחשאי. אף זאת: לא התעלמו ...