Kellner

השליט הכל־יכול והמטי ל אימה על ה״יודנראט" ועל כלל היהודים, היה סרן הרא, סגנו, כביכול, של בראון, אבל למעשה המפקד האכזרי וחסר הרחמים אשר רצונו קבע את גורלנו לשבט, ולעולם לא לחסד, בכל תחומי חיינו, כי על המוות ניצחו קלגסי הגסטאפו ובראשם ה״יודנרפרנט" קלנר. הרא הצטיין קודם כל כשודד וסחטן חסר כל רגש ומצפון; בהתפרצויות הזעם התכופות שלו היה מכה באכזריות את קורבנותיו ולפעמים מפעיל את אקדחו. ידועים לשמצה קצינים אחרים של ה״צולגרנצשוץ", כולם בדרגת סגן: ארתור אנגל, פייפר וגרוהר. אנגל שלח ידו בשוד רכושם של היהודים והיה "אורח" קבוע בבתיהם של תושבי העיירה, לרוב בלווית וילהלם פייפר. בו בזמן שאנגל היה מפעיל גם אגרופיו או את השוט ומשסה כלביו ביהודים, היה פייפר טיפוס עליז, לא פגע פיסית באיש; סתם שודד קטן וגנב אשר כל חפץ היה מוצא חן בעיניו. כל השודדים האלה שקדו תדיר על משלוח הרכוש השדוד למשפחותיהם בגרמניה. היהודים שעבדו בחצרו של ה״צולגרנצשוץ", בדיר, באורווה, ברפת, בלול, בשרותים וכעבדים ושפחות בדירותיהם, היו גם מתקינים ארגזים לאריזת הביזה, והם ידעו כי הרא הוא תושב כמניץ שבסאקסוניה, אנגל הוא מסגר בעיירה ייטרבוג, צפונית מערבית מברלין, ווגנר הוא תושב טרופאו וגרוהר הוא רוקח שמוצאו מבאדן. גרוהר זה היה ענק אלים ומסוכן אשר היה נטפל, משום מה, דווקא ליהודים גבוהים ...

ראש "מחלקת היהודים", איש ה״גסטאפו" קלנר, היה "מבקר" ב״יודנראט" הסקאלה לעתים די קרובות ויוצא ממנו עמוס חפצי־ערך ומתנות שעלו ליהודי העיירה בדמים רבים, תרתי־משמע. ביום 25 בספטמבר 1942, הביא לו ניסן אולינגר, חבר ה״יודנראט," "מתנה", ישר למשרדו של קלנר בצ׳ורטקוב, כפי שזה דרש. בצהרי היום הופיע קלנר בעצמו ב״יודנראט," וודא שהמתנה נשלחה אליו ושאל לאפשרות קליטת ם של יהודי הישובים שבסביבה בתוך הרובע היהודי בסקאלה. תשובת ה״יודנראט" היתה כי בחודש מארס כבר עברו לסקאלה יהודי הישובים הכפריים שבסביבה ורבה הצפיפות בעיירה. קלנר צוה על שני חברי ה״יודנראט" להתלוות אליו לסיור ברובע, כדי לבדוק אם אמנם נכון הדבר, ובינתיים להכין בשבילו מתנה נוספת: כמות הגונה של עור קשה להתקנת סוליות ו־12 מטבעות זהב. בשובו הביע קלנר שביעות רצון מתוצאות הסיור והבטיח ל״יודנראט" כי "הכל יהיה בסדר" וכי ליהודי סקאלה לא יאונה כל רע. (נודע לנו אחר כך כי על תעלול־המרמה הזה חזר קלנר בכל העיירות ...

העיירה הוקפה בכ־150 ז׳נדארמים, אנשי ה״שופו״ וה״קריפו״, שוטרים אוקראיניים — ובראש כולם קלנר עם עוד 3־ 4 אנשי "גסטאפו". משנכנסו העירה כינס קלנר את ה״יודנראט" ואת ה״אורדנונגסדינסט", ציווה עליהם להתלוות למבצעי הפעולה ולפקח על איסוף הריהוט וכל המטלטלים שבדירות הנפרצות והמתרוקנות מדייריהם. העיירה נסרקה בקפדנות ובדייקנות אכזרית מקצה עד קצה. דלתות נפרצו בהלמות מוטות וגרזנים, כל בית נסרק מהמרתף עד עליית־הגג, בחיפושים מדויקים ובמומחיות של כלבי־ציד בדמות בני־אדם. נתגלו בונקרים מוסווים היטב ובהם עשרות אנשים שהוצאו משם במכות רצח והובלו אל קסרקטין משמר הגבול הפולני לשעבר, שהיה מוקף גדר־תיל. (גידור זה נעשה על ידי הנאצים עוד באביב של השנה והם הפיצו שמועה כי מכינים מחנה לשבויים, או לפועלים צרפתיים . . .). הצוותים המחפשים והפורצים לוו על ידי אכרים אוקראיניים שגויסו במהירות הבזק עם עגלותיהם, רוקנו את הדירות והובילו את הרכוש השדוד אל מחסנים מאולתרים — ואלה, דווקא בתי הכנסת שעמדו ריקים ועזובים זה זמן רב. גם ...

האוקראיניים שדדו לעצמם רכוש רב. קלנר ושני עוזריו, אנשי ה״גסטאפו" פאהל ופראנץ ניהלו את ה״אקציה" בפראות, בצריחות, מכות ויריות. במהלך נרצחו קרוב ל־30 זקנים, חולים, אלה שניסו להסתתר או שהתנגדו להובלתם כ״צאן לטבח". כך רצח פאהל אשה זקנה שברחה לתוך מרתף בבית ה״יודנראט", ואברהם בילגורי מעיד כי ראה במו עיניו כמה מעשי רצח נוספים שבוצעו בידי פאהל. (פושע זה עומד למשפט במאנהיים והתהליך המשפטי נמשך כבר כמה שנים). הוא וקלגסיו ערכו גם חיפושים אכזריים על גופיהם של העצורים בקסרקטין ושדדו מהם כל תכשיט או חפץ בעל־ערך, שנמצא ברשותם. כך השתוללה התופת כל שעות היום עד הערב, ואז שקטה ה״אקציה" והשתררה דממת מוות שהופרעה מדי פעם על ידי יריה, צריחת הרוצחים, שעוד מצאו מישהו שיצא ממחבואו, ואנחותיהם של כלואי הקסרקטין. היה ליל ירח בהיר, השמים הביטו על השמדת בני־אדם חפים מפשע — ושתקו... ביום ראשון, ב׳ דסוכות נמשכה האקציה, אולם רק מעטים עוד נתגלו. שכנינו האוקראיניים הוכיחו גם בזה את שנאתם המסורתית ליהודים ואחדים מהם שיתפו פעולה עם הנאצים, גילו בונקרים ומסרו ...