Gestapo

השליט הכל־יכול והמטי ל אימה על ה״יודנראט" ועל כלל היהודים, היה סרן הרא, סגנו, כביכול, של בראון, אבל למעשה המפקד האכזרי וחסר הרחמים אשר רצונו קבע את גורלנו לשבט, ולעולם לא לחסד, בכל תחומי חיינו, כי על המוות ניצחו קלגסי הגסטאפו ובראשם ה״יודנרפרנט" קלנר. הרא הצטיין קודם כל כשודד וסחטן חסר כל רגש ומצפון; בהתפרצויות הזעם התכופות שלו היה מכה באכזריות את קורבנותיו ולפעמים מפעיל את אקדחו. ידועים לשמצה קצינים אחרים של ה״צולגרנצשוץ", כולם בדרגת סגן: ארתור אנגל, פייפר וגרוהר. אנגל שלח ידו בשוד רכושם של היהודים והיה "אורח" קבוע בבתיהם של תושבי העיירה, לרוב בלווית וילהלם פייפר. בו בזמן שאנגל היה מפעיל גם אגרופיו או את השוט ומשסה כלביו ביהודים, היה פייפר טיפוס עליז, לא פגע פיסית באיש; סתם שודד קטן וגנב אשר כל חפץ היה מוצא חן בעיניו. כל השודדים האלה שקדו תדיר על משלוח הרכוש השדוד למשפחותיהם בגרמניה. היהודים שעבדו בחצרו של ה״צולגרנצשוץ", בדיר, באורווה, ברפת, בלול, בשרותים וכעבדים ושפחות בדירותיהם, היו גם מתקינים ארגזים לאריזת הביזה, והם ידעו כי הרא הוא תושב כמניץ שבסאקסוניה, אנגל הוא מסגר בעיירה ייטרבוג, צפונית מערבית מברלין, ווגנר הוא תושב טרופאו וגרוהר הוא רוקח שמוצאו מבאדן. גרוהר זה היה ענק אלים ומסוכן אשר היה נטפל, משום ...

בתחילת אוקטובר 1941 הוקמה בעיר צ׳ורטקוב המפקדה המחוזית של הגסטאפו, ואחד מהרוצחים נתמנה ל״יודנרפרנט" (הממונה על היהודים) במחוז כולו. במקביל החלו לפעול השלטונות האזרחיים, ובפקודתם הוקם בצ׳ורטקוב ה״יודנראט" המחוזי שניתנו לו גם סמכות הפיקוח ומתן הוראות ל״יודנראטים״ בעיירות המחוז, עיקרן — הטלת מסים והשתתפות בסיפוק דרישותיהם הסחטניות של הנאצים. אימה גדולה נפלה על יהודי הסביבה בהגיע השמועה הנוראה על הרצח ההמוני של עשרות אנשי האינטליגנציה הצ׳ורטקובאית, שנאספו על ידי הגסטאפו, הובלו ליער הסמוך ונורו על פי בור הקבר. גם אנשי ה״יודנראט" המחוזי נרצחו ונתמנה "יודנראט" חדש שנאלץ להמשיך במילוי דרישותיהם של הרוצחים ביתר שאת. יהודי הכפרים גורשו ממקומותיהם והצטרפו לאחיהם בעיירות, כשהם מרוששים וחסרי כל. רכושם נשדד בידי האוקראינים ששתפו פעולה עם הגרמנים. כך גדלה אוכלוסית סקאלה לכי 1550 נפש ...

השלטונות. הצוו כלל גם את חברי ה״יודנראט״ וה״אורדנונגסדינסט״, ועובדה זו וכן היקף המבצע עוררו חשדות בלב רבים, אלא שאי־ציות פירושו היה עונש מוות. בבוקרו של יום הפקודה יצאו מאות אנשים, רובם ברגל ועשרות קשישים בעגלות, לעבר בורשצ׳וב, מרחק של 5 ו ק״מ. (כיוון שהמסע היה בחזקת פיקוח נפש, התיר הרב נסיעה בחג.) בשעה היעודה הגיעו למקום הריכוז כ־160 איש בלבד, קיבלו את פניהם השוטרים האוקראיניים. התרמית פעלה בינתיים; המתקהלים הופנו לאולמות שבהם ישבו פקידי-רישום, כביכול. אולם כאשר התאספו מאות יהודים משאר העיירות התלקחה התופת. ההמונים הוקפו על ידי בריוני הגסטאפו והמשטרה האוקראינית ובמכות רצח, שיסוי כלבים ויריות הובלו לתחנת הרכבת ולמחנה העבודה. בין השבויים היו 84 יהודי סקאלה, יחסית הרבה פחות מאשר משאר העיירות. מזלם של הנושרים היה בכך שבמסעם האיטי לבורשצ׳וב הישיגתם בשורת־אויב מפי סערקע קסירר, אשה אמיצה שנשלחה על ידי אברהם בילגורי להזהיר את המתמהמהים שינוסו על נפשם. ואמנם נסנו בבהלה דרך שדות ויערות והגענו הביתה יגעים ואבלים על האסון שפקד את אחינו האומללים דווקא בחג הפסח, חג החירות והיציאה משעבוד לגאולה...

העיירה הוקפה בכ־150 ז׳נדארמים, אנשי ה״שופו״ וה״קריפו״, שוטרים אוקראיניים — ובראש כולם קלנר עם עוד 3־ 4 אנשי "גסטאפו". משנכנסו העירה כינס קלנר את ה״יודנראט" ואת ה״אורדנונגסדינסט", ציווה עליהם להתלוות למבצעי הפעולה ולפקח על איסוף הריהוט וכל המטלטלים שבדירות הנפרצות והמתרוקנות מדייריהם. העיירה נסרקה בקפדנות ובדייקנות אכזרית מקצה עד קצה. דלתות נפרצו בהלמות מוטות וגרזנים, כל בית נסרק מהמרתף עד עליית־הגג, בחיפושים מדויקים ובמומחיות של כלבי־ציד בדמות בני־אדם. נתגלו בונקרים מוסווים היטב ובהם עשרות אנשים שהוצאו משם במכות רצח והובלו אל קסרקטין משמר הגבול הפולני לשעבר, שהיה מוקף גדר־תיל. (גידור זה נעשה על ידי הנאצים עוד באביב של השנה והם הפיצו שמועה כי מכינים מחנה לשבויים, או לפועלים צרפתיים . . .). הצוותים המחפשים והפורצים לוו על ידי אכרים אוקראיניים שגויסו במהירות הבזק עם עגלותיהם, רוקנו את הדירות והובילו את הרכוש השדוד אל מחסנים מאולתרים — ואלה, דווקא בתי הכנסת שעמדו ריקים ועזובים זה זמן רב. גם ...

... ולהתרכז בגיטו מרכזי שיוקם בבורשצ׳וב. מי שלא יציית — יומת. שוב ניסו ה״יודנראטים" המקומיים להציע כופר־נפש ושוחד על מנת לבטל גזירה זו—וללא הועיל. כל בר־דעת הבין כי הריכוז בבורשצ׳וב הוא הכנה לפעולות השמדה נוספות. אלה שנשארו ללא כל אמצעי קיום, ללא ידידים בין הפולנים או האוקראינים, אלה שגבר עליהם היאוש והשלימו עם הגורל הבלתי־נמנע, ארזו שארית מטלטליהם ועברו לבורשצ׳וב. בסקאלה נשארו כמה עשרות אנשים שנאחזו כל אחד בקש־הצלה משלו: א. קבוצת העובדים במשקו של "משמר הגבול" ומשרתי בתיהם של הקצינים והחיילים. ב. קבוצה אחרת, אף היא "וותיקה" שהמשיכה לעבוד בשדות האחוזה החקלאית (ה״ליגנשאפט"). ג. אנשים בודדים (בלתי מאורגנים בקבוצה מוגדרת והעובדת במקום אחד) אשר תמורת תשלום כבד, באמצעות מתווכים, השיגו אישורים חתומים על ידי ה״גסטאפו", לפיהם הם נחשבים ל״נחוצים למשק הגרמני" (ח 11€16 [ 186 זו 101 ׳\\ 5 ז^> 3 ר 5€1 :ןז 1 /\/\ ) כאוספי גרוטאות־ברזל ,

... זייער אויפגאבע אין די ערשטע חדשים פון דער דייטשער ממשלה איז געווען צו כאזארגן און צו ליפערן פארשיידענע ארטיקלען צו די דייטשן מכל המינים, ווי געסטאפא, שוץ און גרעניץ־פאליציי ווי אויך די אוקראינישע פאליציי כדי, ווי ווייט מעגלעך, צו פארהיטן דאס רויבן פון יידישע הייזער. אנגעהויבן האט זיך עם מיטן אוועקנעמען פון יידישע היימען, מעבל, געשיר, לעדער אאוו. דאס האט גלייך ארויסגערופן א קעגנערשאפט צום "יודנראט" מצד די מענטשן, ביי

אונדזער וואוינונג באשטייט פון א פינצטער קעמערל. עס איז בלויז דא א קליין פענצטערל, דורך וועלכן עס דרינגט קוים אריין דאס טאג־ליכט. מיר האבן א שמאל בעטל, וואס איז צוזאמענגעקלאפט פון א פאר ברעטלעך און א קעסטל, וואס דינט אלס טיש און א קליין קיבל אויף וועלכן איך קאך. יעדן טאג האבן מיר א שווער קאמף, מיר מוזן זיך היטן מען זאל אונדז נישט דערהערן. קיץ קול טאר מען נישט ארויסלאזן, ווען עס איז עמעצער דא ביי אונדזערע בעלי־ בתים. מען טאר זיך נישט רירן, אפט זיצן מיר פארגליווער ט גאנצע שעה׳ן, ביז מיר הערן, אז די געסט זענען שוץ אוועקגעגאנגען, ווייל עס דראעט אונדז די גרעסטע געפאר. דער בעסטער שכן ווען ער דערהערט אז יידן זענען דא, גייט ער גלייך מסרן צו די דייטשן און זיי שיקן גלייך אפ צו דער געסטאפא. ביי אונדז אין דארף זענען פאראן דייטשן, "גרענעץ־שוץ". זיי היטן די אמאליקע פויליש־סאוויעטישע גרענעץ. פארביי אונדזער הייזל גייט כמעט יעדע צוויי שעה א וואך און ווען איך דערזע זיי, פילט זיך מיין הארץ אן מיט שרעק, אפשר האט מען מיך דערזען און מען גייט נאך אונדז. ...

... פארברענגען כמעט א גאנצן טאג אין דרויסן און ווארעמען זיך אויף דער פרילינג־זון. דורך מיין קליין פענצטערל זע איך דעם שיינעם, בלויען פרילינגס־הימל. דאס טייכל, וואס פליסט ארום אונדזער הייזל, האט זיך אויפגעוועקט פון זיין ווינטערדיקער פארפרוירנקייט און עס פליסט מורמלענדיק, אזוי שטיל. אויך דאס וועלדל נעבן טייכל האט אנגעהויבן א ניי לעבן. טויזנטער קלינגענדיקע קולות פון אומצאליקע פייגעלעך פארהילכן דאס גאנצע וועלדל, וואס ווערט פון טאג צו טאג גרינער און שפראצט מיט לעבן. נאר איך מיט מיין קינד זענען פארשפארט און זעען נישט קיין אויסוועג. מיין מאן קומט און ברענגט מיר פרישע בלוטיקע בשורות. עס איז ער ב נייע פאגראמען. די נאציאנאלע אוקראינער, וואס צו זיי געהערט צום מיינסטן די גאנצע אינטעליגענץ, זיי רוען נישט, מאכן באזוכן ביי דער געסטאפא, מען זאל וואס שנעלער ענדיקן מיט די יידן. און עס הייבט זיך אן, יעדע דריי־פיר וואכן פאגראמען, וואס רייסן אויס אין משך פון געציילטע טעג טויזנטער יונגע לעבנס. מיין באלעבאסטע ווינאר זי הערט, אז

... , שפעטער פירט ער אונדז אהץ. מיר זענען שוין אין א פרישער "וואוינונג". ראם איז א קליין נידעריק בוידעמל, אויף וועלכן מען קען נאר ליגן, ווייל אויפזעצן זיך קען מען נישט. ראם בוידעמל איז אפן. מיין מאן ברענגט ברויט און מיר הייבן אן אויף ס׳נייע לעבן צו פירן. דער טאג גייט אריבער רוהיק. מיין ברודער מיט דער פאמיליע זענען אויך געגאנגען צו א פויער. דעם צווייטן טאג גייט מיין מאן אין שטאט און מיר באשליסן, אז אויב עס וועט עפעס אין צווישן געשען, דאס הייסט אויב עס וועט אויסברעכן א פאגראם, זאל מיין מאן זיך פארשטעקן וואו ער וועט זיין און איך דא, ווייל מיט דעם גייען קען מען דערווייל באקומען די קויל. ווי נאר מיין מאן איז אוועק האט מיר די פויערטע דערציילט, אז דאס גאנצע שטעטל איז זיך צעלאפן, ווייל מען האט טעלעפאנירט, אז די געסטאפא קומט. מיר עצה׳ט זי זאפארט צו גיין זיך באהאלטן אין וואלד, ווייל זי וויל מיך נישט האלטן, זי האט מורא. איבעריקס איז אומזיסט דאס באהאלטן זיך, זי ווייסט פון אירע שכנים, אז מען וועט אפילו איין יידישע נשמה נישט איבערלאזן ־ אזוי "טרייסט" זי מיך. איך בעט זי און זאג איר זי זאל מיך נישט פארטרייבן ביז מיין מאן וועט קומען נאך מיר, אויב מען וועט מיך דא טרעפן, וועל איך זאגן אז איך בין דא אליין ארויפגעקראכן. זי בארוהיקט זיך און לאזט מיך זיין, איך בין אבער וואס ווייטער ווייניקער רוהיק. איך זע, אז זי איז גרייט אפילו אליין אנצואווייזן אויף אונדז, בכדי זי זאל זיך ריינוואשן.